|
לא כדאי להתעמק יותר מדי בפרטים. במקרה זה הם אינם מוסיפים להבנה. גם במהירות האור ובאנרגיות הגבוהות המושגות במאיץ, חלקיק טעון חשמלית נע בתוך שדה מגנטי כמו דלי מים הקשור בחבל שמישהו מסובב מעל ראשו. התנועה הסיבובית נוצרת בגלל שהכוח הפועל על החלקיק הוא בניצב לכיוון תנועתו (כמו שהחבל מושך את הדלי אל המרכז). לגבי משקלים "קלים" - הכל יחסי. מהותית הגופים הפיזיים היחידים הנוטלים חלק בניסוי הם הפרוטונים המתנגשים. הבוזונים שאמורים להיווצר בהתנגשות הם למעשה חלקיקים מאוד מאוד כבדים ביחס. מסת המנוחה של בוזון היגס היא לפחות פי 100 ממסת הפרוטון (אאל"ט) וזוהי הסיבה למה צריך ל"הריץ" את הפרוטון לאנרגיות כל כך גבוהות (חלק מזערי מן האנרגיה הזו הופך למסת בוזון ההיגס). באשר להתנגשויות, הן סטטיסטיות. קרני הפרוטונים ממוקדות כדי לדחוס את הפרוטונים ככל האפשר, אבל את השאר עושה הסטטיסטיקה. יש המון פרוטונים בקרניים והקרניים מצטלבות לאורך זמן. שוב חלק מזערי מאוד מן הפרוטונים "מתנגש" , אבל אלו הם הארועים המעניינים אותם מנסים לגלות, כמו צימוקים קטנים מאוד בעוגה גדולה מאוד.
|
|