בתשובה ליהונתן אורן, 13/09/08 20:08
 |
|
 |
||
|
||||
 |
ובכלל, ברור שהיא לא נראית לי לגיטימית. חסר אייקון סרקאזם באייל. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אה, סרקאזם. מצטער, אני כנראה לא במיטבי. (אבל ליתר ביטחון אני לא אכנס איתך למיטה, כן? רק שיהיה ברור כבר מעכשיו. לא רוצה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(באסה. [נראה לך שמה שאני צריכה עכשיו זה עוד הריון? איפה אשים אותו בדיוק?]). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איך בדיוק תיכנסי להריון כשאת בהריון ממילא? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה בדיוק מה ששאלתי. אולי אני צריכה לתרום כליה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה, זאת הייתה שאלה רצינית? אני לא יודע. אני לא מצליח להבין גם איך אתן מסתדרות עם הריון אחד. לא חושב שהייתי עומד בזה. אבל תזכרי שאין דבר העומד בפני הרצון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הפתגם הזה, בהקשר הנתון, הוא קצת פרדוקסלי... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הנה התשובה: $1.99 יקנה לך רישיון לכל החיים להשתמש בסימן פיסוק "סרקאזם", שפיתחו החברה מ SarcMark. מצד שני, אולי את צריכה להיזהר בשימוש כי לפעמים ההנאה באה מזה שהמכותב לא תופס את הסרקאזם. ________ ואולי זאת בכלל מתיחה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה כמו ניסיון לתיאור ויזואלי של tounge in cheek. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נדמה לי שיש כבר, J-: או (- | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא :-P
? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא צריך לטרוח. תוכנת האייל תוסיף לבד את הפרצופון המתאים http://www.themarker.com/tmc/article.jhtml?ElementId... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו, באמת. בשביל לענות על השאלה "האם אתה אידיוט" בדיוק של 77% לא צריך אלגוריתם מסובך. למעשה אפשר להסתפק באלגוריתם שמחזיר "כן" לשאלה האמורה בכל מקרה, וגם אז אחוז ה false positive יהיה קטו מ 23. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
משהו במחקר הזה נראה לי בכיוון לא נכון, ואף מאכזב. על פניו, פענוח סרקאזם הוא אחד האתגרים הקשים ביותר להבנה ממוחשבת של שפה טבעית. דווקא ברוב המקרים סרקאזם עובד על מנגנון שיטתי ודי "מכני": אומרים או כותבים משפט שאומר את ההפך ממה שמתכוונים, אבל כך שיהיה ברור לשומע או לקורא שלא יכול להיות שמתכוונים למה שכתוב, ואפילו לא בערך. ומכאן הקורא/שומע מסיק שמתכוונים להפך. (פרסום עצמי - דיון 2477). הבעיה היא שלרוב אחד הדברים שמבהירים שלא ייתכן שמתכוונים למה שכתוב הוא ההקשר. "הקשר" הוא דבר אבסרקטי לחלוטין. במקרה הקל אלו משפטים שמסביב למשפט הסרקאסטי. המקרים הקשים יותר הם אלו שבהם הכותב מסתמך על הכרות קודמת של הקורא עם דעותיו (כדוגמה מרהיבה, אצלנו באתר, בערך כל פתיל של טווידלדי נגד איציק ש.). אם נסתכל על המשפט הסרקאסטי לבדו, על-פי המתכון לעיל אותו משפט בדיוק יכול באותה מידה להיאמר בכנות, בהקשר אחר. ואילו התוכנה שבמחקר עובדת על משפטים בודדים. מכאן, שהיא מראש מוותרת. לי נראה די ברור שצריך לפחות להסתכל גם על משפטים מסביב, וכנראה גם על אלגוריתמים שהולכים על *הבנה* ולא על למידה אוטומטית, כי במבט שטחי נראה לי שאין הרבה קשרים שטחיים וקלים לזיהוי בין המשפטים שמסביב לבין המשפט הסרקאסטי - רק ניתוח המשמעות יזהה את הקֶשר. גם זה יפספס את המקרים שבהם מסתמכים באופן דומיננטי על הכרות מוקדמת, אבל זה לפחות בכיוון. מאידך, אני מנחש שאלגוריתמי ההבנה עוד רחוקים מהיכולת המספיקה. אז איך אני מסביר הצלחה של 77%? קודם כל, הייתי עושה מטא-בדיקה של המכוונים האנושיים - האנשים שלימדו את התוכנה, בכך שאמרו לה בשלב הלימוד שזה משפט סרקסטי, וזה משפט לא סרקסטי. אם הם נדרשו לעשות זאת בכמות רבה, ומבלי באמת להתעניין בטקסט, די סביר שבעצמם הם פספסו סרקאזם פה ושם. אם אכן חושדים בבעיה כזו, אפשר לדגום מעט מהמשפטים שהם סיווגו, ולקרוא אותם באופן מעמיק יותר. אבל מה שלניחושי מסביר יותר את התוצאה הוא שהתוכנה (כמו גם המאמנים שלה, בעצם) הצליחה רק בזיהוי של סרקאזם "צעקני": משפטים שהכילו great, ו/או sure, ו/או סימני קריאה, כמו בדוגמה שבכתבה בפופיולר סיינס. ואולי אפילו, באופן מצער, בקורפוסים מסוימים של טקסט אלו רוב המשפטים הסרקאסטיים (אם מייעדים טקסט לקריאה שטחית, צריך להבהיר לקורא באופן יותר קל-לזיהוי ופחות מבוסס-הקשר שלא מתכוונים למה שכתוב). בכל אופן, אני מנחש שזה לא ש-77% הוא ניסיון ראשון ושיפורים נוספים יקרבו ל-100%, אלא שזה קרוב לגבול היכולת בגישה שננקטה. מחקר שנראה לי יותר מעניין, ואולי כבר עשו אותו, הוא בתחום היותר אקזוטי של הבנת שפה טבעית - ניתוח קול: לזהות סרקאזם בדיבור ולא בכתיבה. כי כאן סרקאזם מתבטא לרוב בשינוי טון קליל. לכן זה נראה לי מצד אחד אפשרי, מצד שני מאתגר ומעניין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מאחר והכישורים הרטוריים והחברתיים שלי טרם התעוררו, אנסח תשובה קצת רובוטית. 1. גם בזיהוי רגשות פשוטים *לשימושים מסויימים* המשפטים מסביב משפרים את דיוק הזיהוי. 2. בהקשרים מצומצמים/הומוגניים (במחקר שצוטט מדובר בחוות דעת על מוצרים - לא דיונים בפורומים, קטעי עיתונות או קומדיות), בעיית הזיהוי של סוגים עדינים יותר של רגשות כבר לא כזו גדולה. 3. בעניין רמזים ווקאליים לסרקאזם, הנה: http://portal.acm.org/citation.cfm?id=1355040&CF... . | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דובר, אם הבנתי נכון, בחוות דעת על ספרים באמאזון ובציוצים בטוויטר. סרקאזם, כפי שאמרתי בתגובתי, הוא רגש לאו דווקא עדין במיוחד, אבל התלות שלו בהקשר גדולה במיוחד. בלי הוכחה, נדמה לי שזה נכון גם לביקורות באמאזון. אם בהקשר המוגבל וביכולת המוגבלת זה מועיל למישהו, אז יופי. אבל אם הניחוש הבלתי-מפרגן שלי נכון, וזה בעצם יוצא לא הרבה יותר מלספור כמה מילות מפתח, אז הכותרת ''המחשב ידע לזהות סרקאזם'' פחות מציתת-דמיון מכפי שנדמה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה, ותודה על הקישור. *זה* מחקר יפה! (לא שאני מבין בזה משהו) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפי מילות המפתח שאני מזהה, התגובה הזו חשודה כסרקסטית. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |