 |
|
 |
||
|
||||
 |
רציתי להעיר שמספרי חללים, וממילא שרות צבאי, לא מלמדים אותנו הרבה על המשרתים והנופלים עצמם. ללא קשר לדיון בשאלה עד כמה המשרתים כיום בצה"ל באמת משרתים את טובת אזרחי מדינת ישראל (שהתשובה לה, כידוע, מאוד שנויה במחלוקת), אני חושב שזו התממות לטעון שמניעי החיילים המשרתים בכלל קשורים לאיזושהי טובה קולקטיבית, ככלל. לצורך הדיון על ערכיות, *המניע* למעשה הוא הקובע (בניגוד למעשה עצמו). מהכרותי האישית עם חיילים קרביים, אינני חושב שאחטא לאמת באומרי שרבים מהם אינם עוסקים כלל בשאלות של תרומה, מוסר ויחסי פרט-חברה ושרובם פשוט 'התגלגלו' לתפקידם הקרבי. המסקנה שלי היא שלייצוג אוכלוסיות שונות בצה"ל בכלל ובמערך הלוחם בפרט אין הרבה רלוונטיות לדיון שלנו. בפרט לגבי הציבור הדתי-לאומי, כפי שקבר נאמר פה, אני מגיע למסקנה דומה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
רצית, הערת. אני רוצה לקבוע כי בקורס קצינים רגלי בבה"ד 1 45% מהצוערים היו עם כיפה על הראש. לעומת מחזורים שלמים בתיכונים מסוימים בת"א שכלל לא מגיעים לבקו"ם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם תסכימי אתי שיחס הפוך ואפילו קיצוני יותר נמצא בקרב פעילי זכויות אדם ופעילי שלום ודו-קיום? מה לעזאזל זה אומר? לדעתי כל הדיון על קורלציה בין ערכיות לדתיות הוא שטות מוחלטת. לדעתי אין ציבור רקוב מבחינה ערכית ומוסרית בישראל מציבור המתנחלים הדתיים. עם זאת, ישנם דתיים רבים שהינם דוגמא ומופת לאנושיות ואזרחות (דוגמא, למי שמכיר - מיכאל מנקין, ממובילי 'שוברים שתיקה', בחור דתי ומרשים ביותר כאדם, כיהודי וכישראלי. ואגב, ברמנית, הוא גם היה קצין חי"ר פעם). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל חברי התגייסו לצהל, אבל יש לי מכר רחוק אחד, שבאמת ובתמים היה פציפיסט. הוא דיבר על להתנדב במסלול אחר וכו' ובהתחלה גם לא ממש התגמש מול צהל (וידוע שצהל מקשה יותר ככל שהמועמד מתעקש יותר שהוא באמת פציפיסט, ולא סתם אידיוט חולני ולא מתאים למערכת). קצת כלא והוא התגמש ושוחרר על איזו שטות. מה הנקודה שלי ? הוא היום בחו"ל, מסתבר שההתנדבות יכלה לחכות. מכל גדודי המשתמטים, אני לא רואה שקמים גדודים של פעילי שלום העומדים על משמרתם יומם וליל. קומץ קיצוניים שנהנים להתעמת בבלעין, גוש קטן עם נטיות פוליטיות שמתברג לכל מני מקומות, אבל אנשים שבאמת מקריבים מעצמם ופוגעים באורח החיים הרצוי להם בשביל המטרה, יש במשורה. מרקס טען שהמבנה החברתי מתאים את עצמו לייצור אופטימלי, כך גם אנשים רבים מתאימים את האידיאולוגיה לחיים נוחים. פעיל שלום שיורד מהמרפסת להפגנה בכיכר רבין לא מרשים אותי, אם זה באמת בוער בעצמותיו, שילך למחסומים נידחים בימים גשומים, רק הנוכחות שלו תמנע התעמרות מיותרת (ולכל אילו שיזכירו את נשות ווטש, בכל הפעמים שעשיתי מחסומים מעולם לא נתקלתי באף אירגון שמאל, לעומת חב"דניקים, ברסלבים וסתם מתנחלים שהיו באים לשמח ולהביא אוכל). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חבל''ז. עובדות לא משחקות פה תפקיד מרכזי. התנצחות נואשת דווקא נהוגה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דעתך חשובה אבל לא נחשבת נוכח המציאות. כיפות סרוגות היום הם מה שהיו הקיבוצניקים והמושבניקים בעשורים הראשונים לקיום המדינה. בכל המישורים. באקדמיה, בטכנולוגיה, במדע, ברפואה, וכמובן בצבא. ובתרומה לכלל ע''ח חיי ונוחות הפרט. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |