|
||||
|
||||
עד כמה שאני יודע רוב התוספת במחיר המים הולך לעיריות ולא (ישירות) למדינה. למעשה הסיבסוד הוא סיבסוד של הארנונות. |
|
||||
|
||||
טוב. זו קופה אחת. א. הצרכן הפרטי משלם לארנונה וכך חוסך לממשלה תקציבים שהיה צריך להעביר לעיריות (נניח דרך מערכת החינוך, התעבורה וכו'). ב. והצרכן החקלאי מקבל מים במחיר לא ריאלי שאינו כולל עלויות ריאליות של ניהול המים (ניהול משק מים, אשפרה והתפלה של מים, אקולוגיה של הכינרת והמאגרים התת קרקעיים). ג. הבעיה היא עדיין שאין למים ערך כלכלי (מחיר) המייצג לשוק את העלות האמיתית של המשאב הזה. אני מנחש שזה גם מסבך את חישובי הרווחיות הכלכלית של מפעלי אשפרת/התפלת מים. איך משכנעים חקלאי להעדיף מים ממוחזרים יקרים ע"פ מים טריים "זולים"? ד. אני לא חושב כמו צפריר שאפילו היום אלוהי השוק קובע שמפעלי מים הם לא כלכליים. לעניין זה גם המחיר אינו חזות הכל (באילת יש חקלאות המבוססת על מים ממוחזרים גם בלי שנקבע מחיר "אילתי" למים). ה. הכישלון בניהול משק המים הוא כשלון אישי וניהולי ולא משהו המוצדק ע"י הנסיבות. היה אפשר אחרת. צריך לזהות את חדלי האישים הללו ולגלגל אותם בזפת ונוצות. |
|
||||
|
||||
מים ממוחזרים טובים רק לחקלאות ולא לשתיה. גם אז: לא לכל הגידולים (או לפחות: לא כל הזמן). הם משמשים לחקלאות בכל רחבי הארץ (לא רק באילת). כתבתי כאן כמה פרטים (לא את כל הפרטים). |
|
||||
|
||||
הבעיה היא שהחקלאים משתמשים במים ממוחזרים רק משום שמישהו מפקח עליהם ומכריח אותם לעשות זאת ולא משום שהמים האלו יותר זולים. אם מחירי המים היו משקפים את העובדה שמים טריים הם איכותיים יותר ממים ממוחזרים, לא היה צריך לנהל את החקלאים ולפקח עליהם. חלקם היו עוברים מעצמם מגידולי מים טריים לגידולים של מים ממוחזרים (וחלק מאלו שלא, היו מחוסלים בגלל חוסר רווחיות). הדרך לעשות זאת הוא לכלול במחיר המים הטריים חלק מעלות מיחזורם (התהליך והצנרת). לרוע המזל, האלטרנטיבה הנבחרת היא לפרנס משרדי פרסום כדי לקצץ קצוות אחוזון בשביב האחוז של מי האמבטיה ופיסת הדשא בכניסה. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |