|
פעם ראשונה שאני נתקבלת באתר שלכם ואהבתי חלק מהתגובות. רציתי להאיר את עיניכם במה שקרה לנו: אני אמא של חתולה שעברה כריתת ציפורניים בכל 4 הרגליים. נשמע נורא? נכון! אבל השיקול היה בינה ובין העיניים של הילדים שלי. החתולה השתגעה בגיל שנה וחצי (אין לי מושג למה - אף אחד לא התעלל בה - הילדים היו קטנים מידי) והתחילה לתקוף את כל מי שהיא רואה. זה הגיע למצב שבניסיון להגן על הילדים, הידיים שלי מכוסות בצלקות נוראיות עד היום (לא שריטות - צלקות עמוקות - עברתי תפרים!). בעצת הוטרינר הקבוע (יש לנו עוד חיות מחמד בבית) התחלתי לתת לה כדורי הרגעה. ואחרי חודש שבו החתולה שכבה כמו זומבי, לא אכלה, לא שתתה, לא עשתה צרכים (חוץ מהזמן שבו היא לא היתה על כדורים), החלטתי, בכאב רב, להרדים אותה. אלה לא היו חיים - לא לה ולא לנו. הוטרינר (שיודע עד כמה אני אוהבת חיות - אנחנו מכירים 20 שנה) החליט שאם רק השריטות מפחידות אותי (נשיכות לא מוציאות עיניים), צריך למנוע בשלב ראשון את השריטות. הניתוח לא לקח הרבה זמן, אבל ההחלמה... יותר משבועיים של דימומים בלתי פוסקים וכאבי לב מצד הכותבת. ניסיתי לסגור אותה בכלוב הנשיאה (כדי למנוע ממנה קפיצות, שפתחו כל פעם את הפצעים מחדש). מה לספר? התקופה הזו היתה נוראית ! היום - 4 שנים אח"כ, החתולה חיה ובועטת, גרה אצלנו בדירה ולא יוצאת ממנה, עדיין קצת משוגעת אבל לפחות לא מסוכנת. היא לא מודעת שאין לה ציפורניים ומנסה לשייף אותם על הרהיטים. לאחר תקופה של כחודשיים היא גם התחילה לשמור טוב יותר על שיווי המשקל והיום היא רובצת, ללא בעיות מיוחדות, על אדן החלון בגובה 4 קומות. אם אני לא מיידעת אנשים (שמבינים עניין) שאין לה ציפורניים, הם לא שמים לב. לסיכום - עם כל כאב הלב, אני ממליצה לעשות את הניתוח, אבל רק אם מוכרחים, לא בגלל ספות שנשרטות! זה פשוט אכזרי מידי.
|
|