בתשובה לשוקי שמאל, 20/08/08 17:31
 |
|
 |
||
|
||||
 |
פעולה שנזקה רב מתועלתה? תוכל לפרט למה? (למרות שברור שנחמה רונן היא חתיכת נזק) |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
ישנו העניין של השתלטות גורמים עבריינים על איסוף הבקבוקים, אך בעיה זו אינה ייחודית לישראל. מה ששונה אצלנו הוא שצחי הנגבי ונחמה רונן הצליחו לחסל את שגרת החזרת הבקבוקים שהיתה קיימת לפני תקנותיהם המחוכמות אצל בני אדם רגילים מן היישוב, ולהפוך את עניין מיחזור הבקבוקים לנחלתם של נרקומנים וקלושארים בלבד. צריך להתאמץ מאוד (מה שנקרא "צריך קשרים") כדי לבצע את האקט המופלא הזה של "פידיון הבקבוקים". יתר על כן לחברה בעלת הזכיון לאיסוף יש מגבלת כמות שאסור לה לאסוף יותר ממנה. כל זה קשור לדעתי לעובדה שאין יותר מדי מה לעשות עם הבקבוקים הנאספים. קיבולת המיחזור קטנה ולכן לאיש אין מוטיבציה להגדיל את היקף האיסוף. במילים אחרות ה"ה בהנהלה השאירו את בניית מנגנון האיסוף לכוחות השוק ובו בזמן השאירו את יצירת הביקוש (תעשיית המיחזור) בכלל לחסדי שמיים. אין ביקוש, אין מנגנון איסוף. התוצאה: נראה שישראל היא המדינה היחידה בה יש אינטרס לשמור על רמת איסוף נמוכה. זהו ההסבר מדוע מחיר הבקבוקים נשאר 25 אג' כמו ביום שבו נקבע המחיר לראשונה. לו מחיר הבקבוק היה 3 שקלים, לגורמים הממונים היתה נוצרת בעיה של מה לעשות עם הבקבוקים שנאספו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הצליחו לחסל את שגרת החזרת הבקבוקים שהיתה קיימת לפני תקנותיהם המחוכמות האם "אנשים מן הישוב" מחזירים פחות בקבוקים היום מאשר לפני החוק? נראה לי שגוי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מספיק מבוגר כדי לזכור שהחזרת בקבוקים (מדובר בעידן הזכוכית) היתה נוהג רגיל ברוב הבתים ונראה שבעלי חנויות המכולת הקטנות דאז לא התקשו להתמודד עם הפרוייקט הטכנולוגי האדיר הזה. היום בעידן רשתות הענק נראה שממש אין להם חשק להתעסק עם בקבוקי ה-25 אגורות. נראה שהארנונה על השטח לאיחסון הבקבוקים מעיקה עליהן במיוחד והן בכלל מקשות ככל האפשר על מיחזור הבקבוקים בכלל. לדעתי, היום רק אנשים עניים ממש טורחים להחזיר בקבוקים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השגרה הזו חוסלה ע''י המעבר לבקבוקי פלסטיק שהם זולים יותר וגם מסובכים יותר למחזור. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אוקיי, אז ההתדרדרות במחזור היא לא בגלל החוק או בגלל הנגבי, אלא בגלל עליית רמת החיים בארץ והמעברת לבקבוקי פלסטיק. אגב, לא רק עניים מחזירים בקבוקים, גם עשירים שרוצים להרגיש ירוקים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בביתנו משתמשים בעיקר בבקבוקי 1.5 ליטר, אבל פה ושם יש גם בקבוקים קטנים יותר (של יין, בירה ואפילו של מים מינרלים - קורה). את הבקבוקים הגדולים אנחנו מקפידים לאסוף. ליד הגן של ירדן יש כלוב לאיסוף בקבוקים ואנחנו פעם בשבוע - שבועיים זורקים את הבקבוקים שהצטברו. ליד הכלוב יש גם פח למיחזור עיתונים ומכלאה לאיסוף ארגזי קרטון ככה שעל הדרך אנחנו ממחזרים גם עיתונים (פעם בשבועיים קונים עיתון לסופ"ש) וקרטונים (פעם בחודשיים קונים איזה משהו שמגיע באריזת קרטון). את הבקבוקים הקטנים צריך להביא לסופר - כלומר לזכור לקחת אותם איתנו ביום של הקניות, לזכור להוציא אותם מהאוטו כשמגיעים, להביא אותם לקופה הראשית, להמתין בתור בסבלנות ולקבל זיכוי על 1.25 ש"ח. בקיצור, זה לא קורה. השיקול הוא לא הכסף אלא הנוחות. הטרחה שבמחזור בקבוקים עם פיקדון לעומת הנוחות שבמיחזור בקבוקים, עיתונים וקרטונים ללא פיקדון. הצעת יעול: אם היתה מכונה נחמדה שאוכלת בקבוקים ופחיות ונותנת מטבעות בתמורה (אפשר להציב מולה אוטומטים של ממתקים, שתיה, ארטיקים וכו') אני בטוח שהילדים היו דואגים לבקבוקים שיגיעו לשם. משהו נוסף: כשטיילתי באקוודור גיליתי שהפיקדון על בקבוק קולה מהווה יותר מחצי המחיר של המשקה. הרוכלים שמכרו שתיה קרה ברחוב היו שואלים אם אני שותה לידם ומחזיר להם את הבקבוק או שאני לוקח אותו איתי. במקרה השני המחיר היה יותר מכפול. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"מכונה נחמדה שאוכלת בקבוקים ופחיות ונותנת מטבעות בתמורה" - היו כמה כאלה (אולי עדיין יש?) - פעם גילינו אחת בפתחו של איזה סופר ענק בפאתי חיפה. נרגשים ניסינו להחזיר שם כמה בקבוקים שהיו לנו. היא דחתה את כולם בבוז (אז אולי היא בעצם לא עונה על הדרישה המדויקת שלך (-: ). מה שמן הסתם מעיד שהאחראים לה לא באמת רצו שהיא תעבוד, מה שמחזיר אותנו למעלה בפתיל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מכיר את המכונה הזו. כאשר אתה מוצא בקבוק שהיא מוכנה לבלוע, היא לא נותנת לך מטבעות, אלא זיכוי שתקף ל-3 הדקות הבאות במרכול הסמוך בלבד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה למחזר עיתונים ? מקורו של הנייר הוא בעיקר מחוות עצים לנייר, לכן אם אתה צורך יותר נייר חדש אתה גם מעודד שתילה של עוד עצים וגם כולא את הפחמן שבנייר הישן באתר איסוף הפסולת לכמה עשרות שנים לפחות (שלא לדבר על החסכון האנרגטי שנובע מאי-מיחזור). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רק לרשומות: אפשר למחזר נייר עיתונים גם בתוך קומפוסט. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שמבחינה מסויימת שקול לשריפת רובו: רוב הפחמן שהיה בנייר ישתחרר בתור CO2 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמאמר קיינס, בטווח הארוך כולנו CO2. החוכמה היא לכלוא את הפחמן לזמן רב יותר ובמצבי צבירה נעימים יותר לבני האדם ולשותפיהם לכדור הארץ. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בנייר ישן באתר איסוף הפסולת? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מהמזדעזעים מהר הזבל בחירייה ודומיו. אבל חומרים אורגניים שם נוטים להפוך למתאן שהוא גז חממה רעיל ונפיץ. דשן לירקות בגינה זה דבר סימפטי יותר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ומה קורה לגז הרעיל שמשתחרר מעשיית קומפוסט על־יד הבית שלך? (אמוניה) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוא מסייע ביצירת קומפוסט שעליו יגדלו צמחים, שבתורם יטהרו את האוויר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האמוניה היא דווקא חנקן שלא נשאר בקומפוסט. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מומחה גדול בדשנים אבל עד כמה שאני מבין, כמות האמוניה הנדיפה שנוצרת בקומפוסט היא קטנה מאוד ביחס לכמות החנקן שמוטמע בייצור הקומפוסט בתרכובות אמוניום שונות (אוריאה?). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אי שם בתחילת שנות השבעים, כש"קוקה קולה" הסכימה לשווק את מוצריה בישראל, עלה בקבוק קולה בשק"ם ½ ל"י (חצי לירה. היה פעם מטבע כזה). תמורת הבקבוק הריק קיבלת 15 אג', בהן יכולת לקנות בקבוק טמפו (היה פעם משקה כזה). תמורת הבקבוק הריק קיבלת 5 אגורות, בהן יכולת לקנות מסטיק בזוקה. תמורת האריזה של המסטיק (עם או בלי ה"עתידות") לא קיבלת כלום. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ולדעתך אין עניים שרוצים לעשות משהו ירוק? (למה "רוצים להרגיש", אגב? אתה טוען שזו פעולה חסרת כיסוי?) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל אחרי שקימפסט, מה את עושה עם התוצרת? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
משתמשת בעציצים או נותנת לחברים גננים (שק מלא). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסקרנות: האם יש מספיק ביקוש לתוצרי מיחזור הבקבוקים? כלומר, אם יגדילו את קיבולת המיחזור, האם יהיה מה לעשות עם התוצר? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זוהי בדיוק הנקודה. בעיקרון יש מה לעשות עם בקבוקי הפלסטיק, אני חושב שהם נמעכים ונטחנים. יש מפעל קטן הממחזר אותם ומוכר את התוצרים לכל מיני שימושים. נקודת הפעולה של הממשלה היתה צריכה להיות לסבסד ולתמוך במפעל כזה עד שיגיע לרווחיות ולמניע כלכלי של הגדלת הקף פעולתו. ברגע שהיה מישהו שהיה מרויח מן המיחזור הוא כבר היה דואג למנגנון איסוף ולכל השאר כפי שהדבר נעשה היום בהרבה מדינות מפותחות (שם האיסוף רווחי מספיק כך שארגוני פשע למיניהם מפעילים אותו). תפקיד הממשלה הוא ליזום את הקמת התעשייה הזו ולתת לה את הדחיפה הראשונית שתאפשר לה לצאת לדרך. זה היה כנראה גדול על הנגבי ושות' שהעדיפו לעסוק בחקיקה ותקינה, הצהרות בומבסטיות ופרסום עצמי. בתחום תעשיית מיחזור עצמה הם העדיפו להניח לעסק לדאוג לעצמו (זה דורש כנראה קצת יותר עבודה, יוצר סיכון של כשלון ומייצר הרבה פחות יח"צ). המפעל נותר קטן ונדמה לי שהוא עדיין מסובסד מתקציבו הצמוק של המשרד לאיכות הסביבה. קיבולת המיחזור היא הגורם התוקע את כל מפעל האיסוף. בראייה לאחור נראה שהאיסוף הוולונטרי (כלובי בקבוקי הפלסטיק) הוא הרבה יותר רציונלי ואפקטיבי מכל תרמית ה-25 אג'. השורה הסופית היא שמנהלינו הנבחרים הפגינו את יכולותיהם וכישוריהם בהפיכת כל עניין מיחזור הבקבוקים והפחיות לעניין עלוב שמקומו אצל עלובי החיים. בינינו לבין עצמינו דברים כאלו יכולים לקרות. הטענה העיקרית שלי היא שלא מדובר בעניין שולי וזניח ולכן ההצלחה או הכשלון בו צריכה להיות מדיד מרכזי בהערכת כישוריהם של האישים הנוגעים בדבר. מי שחושב שמישהו הנכשל בארגון מיחזור של פחיות משקה הוא בעל סיכוי טוב להצליח בניהול בעיותינו מול הפלשתינאים, החיזבאללה או איראן, מזומנות לו כנראה לא מעט הפתעות לא נעימות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פסקתך האחרונה ראויה להנצחה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שאתה כותב כאן לא ממש מסתדר לי. למה שלא יקום תאגידון מחזור עצמאי שיקנה עודפים? תאגיד המחזור הנוכחי מסובסד ע"י יצרני המשקאות, למיטב זכרוני. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. בקשר למעבר מזכוכית לפלסטיק אתה כמעט צודק. פקטור עוד יותר חשוב הוא שפלסטיק הרבה יותר זול מאשר זכוכית. כדי שלא נסתבך בדיון ממושך על זוטי דברים אענה רק שאני מיחס את "התפוררות" מסורת החזרת הבקבוקים בעיקר למחיר הבקבוקים. אדם סביר לא יתאמץ להחזיר בקבוקים ולהתעמת עם המרכולים שעושים ככל יכולתם להתחמק מעסק הביש הזה, רק בשביל כמה שקלים. ב. בקשר לסבסוד תאגיד המיחזור, חפשתי קצת באינטרנט ולא מצאתי. גם אם אתה צודק, זו רק הוכחה לחובבנות ולרשלנות של יוזמי תהליך המיחזור. סבסוד התאגיד ע"י יצרני המשקאות אינו נעשה מטעמים כלכליים משום שהתוצרת של מפעל המיחזור לא חוזרת ליצרני המשקאות אלא למפעלים אחרים (הרבה יותר קטנים. סלי פלסטיק צעצועים, שקי שינה וכיוב'). היא נעשית משום שהממשלה מחייבת אותם לכך. דבר זה הוא נכון מאוד מבחינה סביבתית, אבל הבעיה איתו היא שהוא לא יוצר בסיס כלכלי לתאגיד המיחזור. חברות המשקאות הם רק עוד גורם אחד שאינו מעוניין בהגדלת קיבולת המיחזור. (למעשה יש להם עניין כלכלי לחסל את תאגיד המיחזור. אין תאגיד מיחזור, אין סובסידיות). הטעות העיקרית של יוזמי התאגיד היתה שהם לא טרחו ליצור או לפחות לבדוק אם יש לו בסיס כלכלי. ג. מה שכן מצאתי רק ממחיש את עומק הכישלון: רק כמה ציטוטים: "בישראל צורכים מדי שנה כ-600 מיליון בקבוקי משקה גדולים [לא ממוחזרים] וכ-300 מיליון בקבוקים קטנים [ממוחזרים]. החברה ממחזרת כ-14 אחוז מהם." "אנחנו ממחזרים בין 4,500 ל-5,000 טון פלסטיק בשנה[...] 60 אחוז מהכמות מקורה בבקבוקים הגדולים, שמושלכים למתקני האיסוף בצורה וולונטרית - בלי פיקדון." "את הבקבוקים מעבירה החברה למפעל המיחזור העיקרי שלה ברמת חובב." - את הציטוט האחרון הבאתי כדי לציין מה שלא נאמר בכתבה: חלק ניכר מ"תוצרת" המפעל פשוט נקברת ולא באמת ממוחזרת. בקיצור תאגיד המיחזור נולד ונשאר צמוד לפעילות הממשלתית ואינו גוף הנושא את עצמו מבחינה כלכלית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז עכשיו נסה להתייחס לבסיס הכלכלי שאמור להיות לאותו מפעל מחזור. האם אנו צריכים להטיל מס על חומר גל (לא ממוחזר) כדי לעודד מפעלים להשתמש בחומר ממוחזר? אתה רק מחזק את טענתי: בישראל יש עודפי פלסטיק לא ממוחזרים. המסקנה: לא משתלם למחזר. כה אמרו אלוהי השוק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראשית אני צריך להתנצל. איכשהו פספסתי את העובדה שהצבעת בעצמך על כך שמחירו הזול של הפלסטיק הוא תורם מרכזי להתדרדרות המיחזור. שנית, אם היינו חושבים שמה שלא יעשה השוק, לא תעשה שום ממשלה, היה אפשר למנות את הרמטכ"ל אוטומטית גם לראש ממשלה ולחסוך לעצמנו חלק גדול ממכאובי הדמוקרטיה. זוהי השקפה רדיקלית מאוד המצמצמת באופן קיצוני את תיפקודה של הממשלה בשוק. אפילו בארצנו לא חסרות דוגמאות בהן הממשלה יזמה והקימה גופים ש"גדלו" יפה והפכו לחי הנושא את עצמו בכוח חוקי השוק בלבד. א. קרוב לודאי, שתחת האילוצים המטורללים שבהן פעלו יזמי חוק הפיקדון, ברירת המחדל של שב ואל תעשה היתה עדיפה ע"פ כל חוק שהוא. ב. תהיה זו כמובן איולת למישהו שאינו מומחה בעניין להתחיל לשרטט כאן תכניות עסקיות (ועוד בחינם). אבל יש כמה דברים שכבר נוסו במקומות אחרים המדגימים כמה גרוע היה הביצוע אצלנו. ג. מה שהיה צריך להיות כאן הוא עבודה רצינית שהיתה בוחנת ובוחרת את טכנולוגיית המיחזור באופן המבטיח צריכה מקסימלית של הפלסטיק הממוחזר. העובדה שאחוזי המיחזור בארצות אחרות הרבה יותר גבוהים מאשר אצלנו, מוכיחה שסלסילות פלסטיק ומילוי שקי שינה הם לא בדיוק סוף הדרך במיחזור בקבוקים. ד. לאחר בחירת הטכנולוגיה המיטבית היה צריך לחשב את העלות הכספית של הפיכת תאגיד המיחזור לרווחי. את הסכום הזה היה צריך לגבות מחברות המשקאות בשיטה הקליפורנית של מכירת מיכסות של בקבוקים. קרוב לודאי שאז היית מוצא את חברות המשקאות בראש המאמץ לשימוש חוזר בבקבוקים או בחומר ממנו הם עשויים. ה. היה צריך ל"מכור" לחברות משקאות את העלות הסביבתית של מיכליהן ולא את תאגיד המיחזור. ממה שנעשה נודף למרחוק ריח של שחיתות. ו. לא היה צריך את כל השטות של הפיקדון. אלוהי השוק אומר שבכל מקרה חברות המשקאות יגלגלו את העלות על הצרכנים. אלוהי השוק לא אומר שחברות המשקאות לא ינסו לצמצם את העלות הזאת. תאגיד מיחזור שהיה מרויח מכל בקבוק ממוחזר היה דואג לאסוף אותם ולא היה צריך לשחד את הצרכנים ב-25 אגורות. ז. מי שרוצה גם למחזר בקבוקים וגם לפטור מכך את הבקבוקים המשפחתיים, מוכר מעשיות ותדמיות ולא עוסק במדיניות סביבתית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ועוד משהו על הפלונטר של חוק הפיקדון: אם הבנתי נכון הרי שתאגיד המיחזור הוא מעין חברת בת של תאגידי ייצור המשקאות. אני לא בטוח שהבנתי מה קורה בדיוק אבל נדמה לי שיש כאן חתול השומר על השמנת. יש כאן תאגיד מיחזור המרויח יותר ככל שהוא אוסף פחות (ה-25 אג' של המיכלים שלא נאספו נשארים בתאגיד המיחזור או בחברות המשקאות). |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |