|
||||
|
||||
ראש אגף כ"א בצה"ל, האלוף אלעזר שטרן, אמר בריאיון איתו לפני שבוע או שבועיים שהוא מעדיף שהקב"נים יהיו יותר נוקשים, והוא מעדיף חייל אחד שמתאבד על פני המוני משתמטים מגיוס 1. העניין הזה צריך לעמוד תמיד כשבאים לדבר על אותם פטורים מקב"נים והאם זה בסדר או לא, האם ייתכן שאחד מאותם רואי ארנבים באמת רואה אותם? האם נתינת נשק־חם לאדם שיש ספק שהוא רואה ארנבים בכל פינה היא אפשרות סבירה? (במיוחד אם לא מדובר על אדם אחד, אלא על חצי שכבה... הסיכוי שאחד מהם הוא כזה רק גדל). הפטור הגורף לאותן דתיות־לרגע, מתחתנות־פיקטיביות, לומדי־ישיבות־בלא־ישיבה, משוגעי־קב"ן־שקריים וכו', הוא פשוט מהטעם שלצבא אין מה לעשות איתם. הרי לתת להם לשמור על הגבול יגרור כניסה של מחבלים, ואין איפה לשים אותם בעורף ("בשנים האחרונות קיים בצבא עודף בכוח אדם עורפי מול מחסור בכוח אדם לוחם הן למטרות בט"ש והן לצבא המערכה"2). כמה פטורים/מושמטים יש? אין לי מושג. ועד שלא נדע בבירור, ציד המכשפות הזה מונע משנאה ומחוסר נתונים. 1 ידיעות אחרונות, מוסף 7 ימים. 2 דו"ח ועדת ברודט - הוועדה לבחינת תקציב הביטחון, נושאי כוח אדם, עמוד 22. |
|
||||
|
||||
פעם, לפני הרבה שנים, קרי, לפני מלחמת ששת הימים, השירות הצבאי במדינת ישראל עמד על שנתיים וחצי לבנים, ושנתיים לבנות. קרי - מבחינת אורך השירות הרבה יותר שוויוני (לא שוויוני מבחינת *אופי* השירות), וההבדל באורך נבע, בין השאר מזה שחלק מהבנים, אפעס, עובד טירונות קרבית, יותר ארוכה. ואם רוצים שההכשרה תהיה רווחית, צריך להאריך מעט את השירות. אחרי מלחמת ששת הימים השירות הוארך לשלוש שנים, והיה מחזור גיוס אחד, מסכנים שכמותם, שהתגייסו לשנתיים וחצי אבל שירתו שלוש. לו כל ה"מושמטים" האלה, שסליחה, אבל שוב, זה כינוי מכובס של קוזאקים נגזלים, היו טורחים ומתגייסים, ניתן היה לקצר את השירות הצבאי *לכולם*. |
|
||||
|
||||
את מציגה את ההיסטוריה באופן מאד מוזר, מצד אחד הצבא החליט להאריך את שירות החובה, ומצד שני, לשחרר יותר חיילים? וזה "אשמת" החיילים שהצבא החליט לשחרר? ואם הם לא היו מסכימים "להשתחרר" הצבא היה מקצא רת השירות לשאר? (לפני שאת עונה, כדאי להזכר שהתשובה לשאלה הזאת כבר ידוע...) |
|
||||
|
||||
כמעט 40 שנה עברו בין ההחלטה להאריך, להקלות הגורפות במתן פטורים. ולעניין קיצור השירות בהקשר לכמות המתגייסים, פעם, כשקבעו את המענק לחיילים משוחררים, בנים קיבלו סכום מסויים X 32 חודש. למה 32 חודש? משום שכשקבעו את המענק, רצו גם לקצר את השירות. ובחלם ישראלי טיפוסי, המענק הוענק מקוצץ, אבל השירות הושאר על תיקונו. כלומר, כוונות לקצר היו כבר מזמן. |
|
||||
|
||||
(ענית לי? איפה?) "כמעט 40 שנה עברו בין ההחלטה להאריך, להקלות הגורפות במתן פטורים" או, במילים אחרות, אין קשר בין הארכת השירות לנתינת הפטורים, ואין שום מקום להניח שהפסקת נתינת הפטורים תקצר את השירות. "למה 32 חודש?... משום שכשקבעו את המענק, רצו גם לקצר את השירות..." אגדה אורבנית שאין לה קשר למציאות. |
|
||||
|
||||
בהחלט יש מקום להניח. צה"ל נזקק ל-X חיילים. צה"ל נזקק ליותר חיילים במילואים, ולכן משתלם לו להכשיר כמות גדולה של חיילים, גם אם ישרתו פחות זמן. יותר חיילים בצה"ל פירושה זמן שירות יותר קצר לכל חייל. גם לפני 10 שנים, בימי מענק השחרור של ה-32 חודש לבנים, היו כאלה ששרותן קוצר. לחלק ניכר מבנות מחזור הגיוס שלי קצרו את השירות. גם לי. וקיצרו למחזורי הגיוס הגדולים, על מנת לפנות מקום למחזורי הגיוס הגדולים הבאים. ולמה אגדה אורבנית, למה? כשדיווחו (באיחור של 5 שנים) בעיתונים על כך שחיילים מקבלים מענק שחרור על 32 חודש אבל משרתים 36, גם ציינו את הסיבה. הסיבה שציינתי לעיל. |
|
||||
|
||||
משום מה נראה לי שתמצא בזה עניין. |
|
||||
|
||||
אם "כמעט 40 שנה עברו בין ההחלטה להאריך, להקלות הגורפות במתן פטורים" אז לצה"ל היו 40 שנה לקצר את השירות, 40 שנה זה מספיק זמן, במהלך אותה תקופה הצבא לא קיצר את השירות, לא שקל לקצר את השירות, ולא ניסה לקצר את השירות (ואם היה רוצה, זה היה מאד קל, פשטו לקצר את השירות). הסיבה היא שבזמנו, כשחוקק החוק, חוק שירות הביטחון עמד על 32 חודשי חובה, וכל החיילים גויסו ל-32 חודשים שהוארכו ל6 חודשי שירות צבאי נוסף (שס"ן, אפילו קיבלו על זה תוספת ב"משכורת") מתוקף איזה צו חירום, שאף אחד לא רצה להעביר בחוק (עד שבג"ץ הכריח אותם). |
|
||||
|
||||
לא אמת. משום שחישוב פשוט יראה לך, ש-32+6 = 38. שהם שלוש שנים וחודשיים, ואף אחד, באמת אף אחד, לא משרת שלוש שנים וחודשיים אלא אם הוא היה בכלא חודשיים. והשירות בפועל מעולם לא היה 32 חודש. כשנחקק חוק שירות בטחון, המקורי, אורך השירות עמד על שנתיים וחצי לחייל זכר, היינו 28 חודש. ולעומת זאת, בכל המסמכים והדיונים על קיצור שירות, מדובר על קיצור של 4 חודשים, היינו 32 חודש. ונא עלעל בלינק שצורף קודם. |
|
||||
|
||||
קראת את כל המסמך הזה? את יכולה להפנות אותי לעמוד הרלוונטי? (אני חייב להודות שמצאתי אותו משעמם להפליא) חוק שירות הביטחון קבע שחיילים יגוייסו לתקופה שלא תעלה על 30 חודשים (שנתיים וחצי), פעם זה היה שנתיים וחצי, אחר כך התחילו להוריד את זה, ובמלחמת ששת הימים הוציא שר הביטחון צו שמאריך את זה לשלוש שנים. |
|
||||
|
||||
לצערינו התלונות הם למחוקק, אשר שמאלו לא יודעת את אשר עושה ימינו. הסתכלות על כמות הלא מתגייסים בכל מחזור באחוזים תראה משהו פשוט, כמות המתגייסים מסיבות פליליות, לא-נמצאים-בארץ, רפואיות זהה. מסיבות נפשיות הייתה עלייה של כמה עשיריות האחוז בעשורים האחרונים. מסיבות דתיות הייתה עלייה של מאפס ועד כמה שזה היום (15%? משהו כזה), כשבמקור היו פטורים מגיוס 200 צעירים חרדים בלבד. העלייה באחוזים בקוזאקים הנגזלים הוא בגלל קבוצה אחת - החרדים (אצל גברים כמובן, אם כי, גם אצל נשים יש עלייה גדולה באי־גיוס מסיבות דת). |
|
||||
|
||||
לראשונה, תמר1900, אנחנו מסכימות. פטור מסיבות אברכות צריך להיות זהה לפטור - סליחה, לא פטור, אלא אובר-התחשבות, שזוכים לה רקדנים, מוזיקאים, וספורטאים מצטיינים. מספרם יוגבל ל-200, ו-200 העילויים הללו יוכלו, כמו המוזיקאים המצטיינים, להיות פקידים אחראים על מהדקי סיכות כמה פעמים בשבוע במקח"ר (גם בזמן הזה הם יוכלו ללמוד. ללמוד אפשר גם באפסנאות). למעשה, הואיל והם עילויים כל כך גדולים, אין ספק שהרבנות הצבאית תצא נשכרת מהם - הם יוכלו כמה פעמים בשבוע להועיל שם, וללמוד ביתר הזמן. השאר, שיואילו בטובם ויתגייסו. ניתן להקים להם יחידות משלהם. בלי בחורות ופריצעס. |
|
||||
|
||||
כשמסכימים איתי, אני נוהג לחטוף פריחה קשה וכאבי ראש נוראיים, לכן אדגיש את קיצוניות עמדתי ואגיד שאני לא מסכים (כן, אני זכר, אם כי ההתייחסות אלי כנקבה מאוד מחמיאה לי). דמם של 200 העילויים לא סמוק יותר מדמם של שאר החרדים שיהיו בצבא, וקשה לי להאמין שוועדה שתוקם לצורך בדיקה מיהו עילוי ומי לא תוכל לתפקד בצורה אובייקטיבית (והרי איך קובעים מיהו עילוי? האם סיני או עוקר הרים? ואולי האחיין שלי? או הוא שנראה חלשלוש אז במילא לא יעזור בצבא? וכו'). מרגע שמפסיקים את התמיכה הממשלתית בקבוצה גדולה של צעירים שלא מתגייסים, סביר להניח במילא שהרבה ילכו לצבא והעילויים יקבלו מלגות ויוכלו להישאר. הגענו לאותה תוצאה וחסכנו הרבה כסף מאוצר המדינה שיוכל ללכת לדברים חשובים... כמו הרבנות הצבאית או דברים כאלו. |
|
||||
|
||||
דמם לא יותר סמוק, אפילו שהם משוכנעים שכן, אבל כפי שאחוז ניכר, סליחה, הרוב של חיילי צה"ל אינם קרביים, וחלקם הגדול אף אינו תומך לחימה, ואעפ"י כן הם משרתים בצה"ל, גם אם סיכויים לההרג יותר קטן, את 200 הגאונים ניתן לשלוח ליחידות לא-קרביות. דיינו בזה. אם כל האחרים כן יזיזו את התחת שלהם ויתגייסו. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |