|
||||
|
||||
וב"שמאל" כוונתי למה שנתפס בארץ בשנות ה-90 כשמאל. כלומר - שאיפה לשלום, התנכרות לשורשים שלך-עצמך והזדהות עם אויביך עד אין קץ. ללא האספקטים החברתיים של השמאל. |
|
||||
|
||||
מה פירוש "הזדהות עם אויבך עד אין קץ"? |
|
||||
|
||||
אם אתה מתכוון למאמר של חיים ברעם, אז הוא כותב שהוא מתעב את אחמדינג'ד ואינו מזדהה עימו עד אין קץ. |
|
||||
|
||||
אני מכוונת לכלל המאמרים והתגובות - הבה נאמר, להלך הרוח הכללי. חיים ברעם דווקא בסדר. |
|
||||
|
||||
אם יש בגדה השמאלית מאמר מסויים שיש בו "הזדהות עם אויביך עד אין קץ" - תני אליו הפניה ישירה, או תני ציטוט, כדוגמה, או לפחות שם מחבר. אם אין אז אין. "הלך רוח כללי", הוא ביטוי שאינו אומר דבר. אצל יגאל עמיר לא היה "הלך רוח כללי", מה שהיה אצלו זה שהוא באמת "הלך" - הלך ורצח. אצל הלל וייס אין "הלך רוח כללי", מה שיש אצלו זה שגם הוא "הלך" - הוא הלך ואמר למח"ט חברון, יהודה פוקס, "שאשתך תהיה אלמנה, שאמך תהיה שכולה ושילדיך יהיו יתומים", ובמשך שנים הוא הולך לאוניברסיטה שבה הוא עובד ומסית שם נגד מערכת המשפט ונגד עצם הדמוקרטיה. אצל חגי עמיר לא היה "הלך רוח כללי", מה שהיה אצלו זה שהוא הלך וצבר לו נשק ותחמושת וייצר חומרי חבלה (לו ולאחיו, ולמי יודע מי עוד) במשך שנים, מאז נערותו. מה החוכמה הזאת, להאשים את השמאל בהאשמה שנחשבת בישראל להאשמה חמורה ביותר, "הזדהות עם אויביך עד אין קץ", ואז לומר "הלך רוח כללי"? |
|
||||
|
||||
מה עניין שנות ה-90? היום זה אחרת? |
|
||||
|
||||
סבורתני שהיום השמאל השכיל להבין שהתמקדות אך ורק בנושא תהליך השלום/הכיבוש/הסכסוך לא תקדם אותו יותר מדי, או לחילופין הסכסוך רחוק מפתרון ובינתיים כדאי שנשפר עוד כמה דברים, וחזר להתמקד בעוד כמה נושאים: חברה, כלכלה, איכות הסביבה, זכויות מיעוטים שאינם ערבים, זכויות האשה וכיו"ב. שזה אכן שינוי מבורך. הצרה שאותם אנשים לא משכילים לתפוס שלשמאל אין מונופול על הנושאים האלה וישנם אנשים רבים, ש*מדינית* אינם רואים עצמם שמאליים כלל, שיסכימו איתם מאוד, ואף יש בסיס רחב לפעילות משותפת. |
|
||||
|
||||
אה, הבנתי. אבל נראה לי שמי שאינו משכיל לתפוס את חוסר המונופול שדיברת עליו איננו השמאל, אלא דווקא הימין. שהרי הימין הפוליטי הוא זה שלא גיבש שום מפלגה בעלת אג'נדה חברתית-כלכלית שמאלנית. |
|
||||
|
||||
נכון. וזה אכן מחדל. |
|
||||
|
||||
אם כי הטענה שלי אינה כלפי מפלגות השמאל אלא כלפי מצביעי השמאל, שחלקם רואים את כל מי שאינו מסכים איתם כנציג הרשע עלי אדמות 1. 1 כמה מחברי הטובים ביותר משתייכים לשמאל הרדיקלי. |
|
||||
|
||||
זה לא עניין של ראייה. מי שאינו מסכים איתם הוא אכן נציג הרשע. |
|
||||
|
||||
בהזדמנות היה כדאי שתהרהר מעט בחשיבות של סובלנות לדעות של אחרים. |
|
||||
|
||||
בעקרון אינני נוטה להרהורים, אשר על כן איאלץ לוותר על עצתך. מכל מקום, אין לי שום בעיה של סובלנות: העובדה שמישהו מייצג את הרשע לא גורמת לי לצאת עליו למלחמה או משהו. זו פשוט ידיעה על העולם. |
|
||||
|
||||
כדאי שתהרהר מה מכילה בתוכה התיבה "סמול".בדרך כלל הופיע בהמשך: בוגדים, עוכרי ישראל, שונאי יהודים, בעלי שנאה עצמית, מתייוונים...אכן סובלנות ואי שינאה. |
|
||||
|
||||
טוב, העיקר שהם אומרים את כל הסופרלטיבים בטון מלטף. אתה יודע, C'est le ton qui fait la music ... |
|
||||
|
||||
נכון, אני חש ליטוף אימהי על ראשי כשהם אומרים את זה. |
|
||||
|
||||
מעודי לא כתבתי את התיבה ''סמול''. לי, בניגוד לכמה אחרים, יש סובלנות כלפי דיעות של אחרים. גם אם הם לא מסכימים איתי. |
|
||||
|
||||
גם השמאל לא. רק חד''ש. ובשביל להצביע לחד''ש, צריך לבלוע הרבה צפרדעים. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |