בתשובה לנועה ו, 12/08/08 21:03
 |
|
 |
||
|
||||
 |
את צודקת, כשמתקיפים צריך להילחם, אבל לטענתו של סאדאת היתה מטרת מלחמה זו לאלץ את ישראל להחזיר את סיני ולהוות בסיס לדיון על שאר השטחים - ובמובן זה, המלחמה ההיא השיגה את מטרתה, בעבור נחלי דם. יש מקום, אם כן, לדון בשאלה האם היתה מלחמה זו פורצת, ובמתכונתה המסויימת, לולא היו שטחים כבושים. בשנים שלפני המלחמה נעשו ע"י מצרים נסיונות לפתוח דיונים להסכם שלום תמורת החזר סיני, הן באמצעות מתווכים וכן ע"י סאדאת עצמו, וישראל סירבה בתוקף - מה ששוב מעורר את אותה שאלה בדיוק - האם היתה המלחמה ההיא כורח המציאות. עובדה היא כי עם מצרים יש כיום שלום, אמנם שלום "קר", אך בכל זאת - מצרים יצאה ממעגל האיום. ובאשר ל"הבה נחליף את ההנהגה המושחתת" - יאללה! הבה נחליף! במי? באותה גלריית דמויות מוכרות ולא חביבות, אותו מבחר מפוקפק - לחזור על משחק הכסאות המוסיקליים? לי, בכל אופן, אין במי לבחור, כבר כמה מערכות בחירות. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אנחנו מסכימים (מסכימות?). לעניין סאדאת, הנכונות, החזרת סיני וכו' כוונתי היתה ב"זה שההנהגה מטומטמת". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במהלך שליחות יארינג תנאי מצריים לשלום עם ישראל כללו: 1. פתרון "צודק" של בעיית הפליטים. 2. נסיגת ישראל לגבולות ה-5 ביוני בכל החזיתות. 3. רצועות פירוז ברוחב זהה משני צידי הגבול (כלומר התנגדות לפירוז). לאחר מלחמת יום הכיפורים הסכימה מצריים לשלום בלא פתרון של בעיית הפליטים, תמורת נסיגה מסיני בלבד, ופירוז סיני. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא מדובר על דילוגי יארינג אלא על כמה מגעים אחרים, מקומיים. הנושא הופיע אז במרומז גם ברדיו, בשנת 71. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כך בויקי על שליחותו השניה של יארינג: יארינג העלה הצעה משלו, ב-8 בפברואר 1971. ואלו עיקרי הצעתו: "ישראל: ישראל תתחייב להסיג כוחותיה משטח הרפובליקה הערבית המאוחדת לגבול הבינלאומי הקודם בין מצרים ובין שטח המנדט הבריטי על פלסטינה, מתוך הבנה כי יתקיימו הסדרים משביעי רצון לנושאים הבאים: א. הקמת אזורים מפורזים. ב. הסדרי ביטחון מעשיים באזור שארם א שייח להבטחת חופש התנועה הימית דרך מצרי טיראן. ג. חופש התנועה דרך תעלת סואץ. הרפובליקה הערבית המאוחדת. הרפובליקה הערבית המאוחדת תתחייב לחתום על הסכמי שלום עם ישראל, שיכללו את התנאים הבאים: א. סיום מצב המלחמה. ב. הכרה הדדית בריבונות, בשלמות הטריטוריאלית ובעצמאות הפוליטית. ג. כיבוד הזכות של כל צד לחיות בשלום בגבולות מוכרים ובטוחים. ד. קבלת האחריות לעשות כל שביכולתה למנוע מעשי איבה ולחימה משטחה. ה. אי התערבות בענייניה הפנימיים של המדינה השנייה. המצרים הודיעו כי הם מקבלים את ההצעה, ואילו ישראל דחתה אותה בנימוק כי לא תיסוג לגבולות 5 ביוני 1967, וכי אינה מוכנה לכל משא ומתן המותנה מראש בנסיגה כוללת. הייתה זו הפעם הראשונה בה הצהיר נשיא מצרים כי הוא מוכן להכיר בישראל ולהגיע עמה לשלום. התשובה הישראלית הייתה באופן מעשי סופה של יזמת יארינג. השיחות נמשכו בעצלתיים במהלך כל שנת 1971, ובדצמבר החל יארינג בניסיון חדש לפתוח במו"מ עם ישראל ומצרים, על אף התשובה הישראלית השלילית, אך גם ניסיון זה נכשל". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה. את הנוסך המדוייק של הצעת יארינג ואת תגובות ישראל ומצריים תוכל למצוא באתר משרד החוץ כאן: http://www.mfa.gov.il/MFA/Foreign+Relations/Israels+... כפי שתראה אם תקרא את הנוסח המלא, תשובות הצדדים מורכבות ולא תגובות של דחיה או קבלה. התגובה המצרית חוזרת על התנאים שהציבה מצריים כפי שתארתי בתגובתי הראשונה, עמדה מצרית זאת רוככה לחלוטין לאחר המלחמה. הדרישות המצריות המקוריות (חזרה מלאה לגבולות ה-5 ביוני בכל הגזרות, ופתרון בעיית הפליטים לפי התסריט הערבי) לא התקבלו מאז ועד היום ע"י ישראל, מפני שאינן תואמות את המשך קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם סאדאת בא לדבר על הבעיה הפלסטינאית. המיצרים רצו הסכם איתם על נסיגה, התחייבות להמשיך בתהליך השלום הכולל וחתימה על הסכם שלום. יתכן ולפני מלחמת יום הכיפורים הם היו דוחים את השלב של חילופי שגרירים וכו' עד לשלבים מתקדמים יותר של מו''מ עם הפלסטינאים ועם סוריה. כמובן שהיינו דוחים את התנאים הללו והיית יכול לומר שהם היו סרבני שלום. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |