 |
למען האמת, אי אפשר ממש לענות עליה. צה"ל היה נראה אחרת לגמרי אילולא היה בו גיוס חובה; ואני לא חושב שהוא יכול היה לתפקד עם מתכונת כזו. השאלה היותר מתאימה היא האם הגיוס בדיעבד היתה החלטה נכונה, בהנחה ששיקולי הסטטוס החברתי שנפגע כתוצאה מהשתמטות אינם נלקחים בחשבון. אני עדיין בתחילתו של השירות שלי אבל דומה שהוא לא צופן הרבה בעתיד. אני עוסק בעבודה משעממת ואידיוטית שמצריכה מינימום של אינטואיציה שחוזרת על עצמה שוב ושוב. זה לא רק מנוון שכלית אלא גם גורם לתחושת עצלות תמידית, ואני חושש מאוד מההסתגלות שלי לתואר האקדמי כאשר אתחיל אותו.
יש המון סיבות טובות להתגייס לצה"ל: זו חוויה ישראלית מאוד מגבשת שקשורה מאוד להווי, ואולי החוויה הישראלית האותנטית היחידה; זה מבגר נפשית, וגם בתפקיד ג'ובניקי סביר להניח שיש אפשרות להתמודד עם אתגרים שלא פוגשים באזרחות; זו הזדמנות לעסוק במשהו קצת שונה ממה שיש באזרחות; אפשר לנוח בזמן הזה ולהחליט מה רוצים ללמוד ואיך רוצים להמשיך; וכו'. הבעיה היא שבשביל כל אלה מספיק לשרת שנה אחת ואפילו פחת. כל מי שנמצא יותר מחצי שנה בצבא עסוק רק בחישובים, גם אנשים שנמצאים בתפקידים מאתגרים ומעניינים יחסית. זה מפני שהצבא לא יכול לאפשר לאנשים שלא חותמים קבע להתקדם וכי הוא לא יכול לבזבז יותר מדי כסף על הכשרות.
אני חושב שהתפקידים היחידים בצה"ל שמשתלמים למתגייס הם תפקידי מודיעין איכותיים במחקר (לא מש"ק חרטא), שמאפשרים לעשות משהו קצת שונה בצבא מאשר באזרחות ומהווים אתגר ועניין אמיתיים; קורס טיס, ש"מסדר אותך בחיים"; ותפקידי לוחמה, שיש להם מחיר שביזות גבוה אבל אולי יהיו מבגרים מספיק עבור אנשים מסויימים כדי שיהפכו לכדאיים. כמובן שישנם גם תפקידים טכנולוגיים. לפעמים הם כדאיים ולפעמים לא - תלוי בבנאדם. העובדה היא שגם בוגרי תלפיות שידועים במורעלותם נוסף לגאונות נוטים לפרוש מצה"ל לטובת ההייטק בסופו של דבר.
חוץ מזה - להיות בצבא זה חרא. אף אחד לא רוצה להיות אצל מעביד שיכול להכניס אותך לכלא, שיש אצלו תורנויות לילה, שיכול לתקוע אותך בחור בדרום, שמחליט בשבילך איפה תהייה, שמצריך - בסופו של דבר - עיסוק עם אנשים שלא רוצים בכלל לעבוד, וכו' וכו'.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש