 |
מבלי להיכנס לעובי הדיון ביניכם, כמה הערות שיש להן נגיעה לנושא:
(קודם כל אם אתה כבר מחפש אנלוגיה, תמצא משהו יותר טוב מ"יורשת מיליונים וצייר דלפון". צייר דלפון - שיילך לעבוד ויהיה צייר אך ורק בזמנו הפנוי. ללכלך בדים זה לא ייעוד מקודש עד כדי כך שיש לו זכות לדרוש ממישהו לממן אותו, עם אקסית או בלעדיה ועם ילדים או בלעדיהם)
חוץ מיורשת המיליונים האחת הידועה, האם יש בארץ מסה מרשימה של יורשות מיליונים נוספות, במספר המצדיק הסקת מסקנות לגבי ההגיון שבמנהגיה של מערכת המשפט? אגב, מהמעט הידוע לי, יורשות מיליונים (ברחבי העולם) בדרך כלל לא מתחתנות עם מנקי מדרגות ולא עם הומלסים. משום מה, הן בדרך כלל מתחתנות עם חתנים שמגיעים במצב טוב.
אשר לשאר הנשים, אלה שאינן יורשות - לפי דו"ח השכר האחרון של מרכז אדווה שפורסם רק אתמול ונתוניו לקוחים בעיקר מ-2005 (עפ"י החדשות, המצב רק הורע מאז), פערי השכר בארץ גדלו בשנים האחרונות, שכר הנשים הוא בכי רע והאפליה המגדרית בתחום זה גדלה במקום להצטמצם (כפי המגמה המערבית). כך שלהוציא מקרה חריג או שניים שהובאו כאן, אין למערכת המשפטית שום הגיון וטעם להנהיג תשלום דמי מזונות ע"י נשים, כשגרה (בהנחה שמרבית הנשים העובדות בארץ הן שכירות ולא בעלות עסק).
אוסיף רק עוד נקודה: על נושא הילדים הבוחרים לגור עם אביהם במקרי גירושין, כמופיע בסוף תגובתך, אין לי כמעט שום מושג מידע אישי - רק מקריאה כללית וממישהו שכתב כאן באייל, פעם (הוא כינה את האקסית שלו "כלבה אגואיסטית"). במקרה היחיד שכן הכרתי בחיים האמיתיים, הטענות של האב הגרוש, ש"הילדים רוצים לגור איתו", התגלו כעבור זמן-מה כטענות שקריות - ורק אז שיחזרתי את השיחות בזכרוני ונזכרתי שהוא נהג, ללא יוצא מן הכלל, לחזור על האמירה הזאת רק כשהיה לבד והילדים לא היו איתו ולא יכלו לשמוע את דבריו או להעיר את השגותיהם.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש