|
||||
|
||||
בוודאי שאתה מסתבך, גם אני מסתבך. משמעות היא אומנם דבר משותף עם בסיס תרבותי "כבד", אבל היא גם דבר פרטי. בפילוסופיה הסינית (מקונפוציאניזם דרך מוהיזם עד טאואיזם) עד כמה שאני קראתי לא נוהגים לדבר על מציאותי ולא מציאותי, סובייקטיבי, אובייקטיבי, יש שהוא אמת, לא יש שהוא שקר. כדי לתאר את החסר הזה שהוא השקר או הטעות מדברים על כנות והתאמה. אדם טועה כאשר המציאות האישית שלו אינה תואמת את זו המקובלת, ואין זאת אומרת שהמציאות הסובייקטיבית שלו אינה קיימת, אלא שהיא קיימת בעיקר בשבילו, וכנראה שאינה תומכת ביכולת החיים שלו (למשל האנורקטי שהוא תמיד שמן מידי בעיני עצמו). אדם משקר כאשר הוא מציג דברים כפי שהוא רוצה שאחרים יחשבו שהם, ולא כפי שהוא חושב שהם. גם כאן מדובר ביש שהוא יחסי, שהרי השקר מבוסס על היתכנות (כמו שאומרת המימרה, בכל שקר יש גרעין של אמת). בכל מקרה, הפרט הוא חלק זעיר מאוד מהיש. הזכרון שלו חלקי ומתעתע, והדימיון שלו (ואתייחס אליו כמוכוונות לעתיד בלבד) חסר ודאות. בז'ואנג צי, ב7 הפרקים הפנימיים מוצג איזשהו משל על החלקיות הזו (הצפרדע בתוך הבאר... אישית אני מחבב את תרגומה של נינה קוריאה לאנגלית והפרשנות שהוסיפה... http://thezenfrog.wordpress.com/chuang-tzu/). ועם זאת, הפרט, זכרונותיו, דמיונותיו ושגיונותיו הוא בהחלט חלק מהיש, גם אם לא ברור לנו הקשר הכללי. אפשר לפרש כך גם את הקשר בין האמירות הסוקרטיות "דע את עצמך", ו"הדבר היחיד שסוקרטס יודע טוב מכולם הוא שהוא אינו יודע דבר". שכן אם אנו יודעים את הרגע, הרי שאנו יודעים את עצמנו כאן ועכשיו. לא בעתיד, לא בעבר, ולא במקום אחר. למעט ודאות שקטה זו איננו יודעים דבר. ודאות זו, שהיא ודאות של חוסר ידיעה, נראית לי יותר כהבנה. שכן התוכן של ההבנה תלוי נסיבות, אבל ההבנה מאחדת את כלל התוכן ממידע לידע. כאן הסובייקט והאובייקט קורסים זה על זה והופכים לאחדות. המושג אלוהים בדתות המונותיאסטיות, הכל יודע, כל יכול וטוב ומיטיב, עבורו הסובייקט הוא ענין אובייקטיבי, אם מנסים להיות עקביים. מי שרואה עצמו כפנתיאיסט בוודאי רואה את הישים החלקיים כמשתתפים בשלם (לפחות כך זה נראה לי עקבי), אך הקושי פה הוא הנקודה המוסרית. שהרי טוב עומד ביחס לרע, ואם הכל טוב, הרי שהטוב חסר משמעות, ואם רק חלק טוב, אז נשאל מדוע הוא טוב, ומנין בא הרע. חוסר עקביות זו נפתרת לטעמי בגרסה שהצגתי טרם הכנסת המושג אלוהים, שכן אין טענה של מוסריות. במקרה זה אלוהים הוא גם הצופה/כלל הצופים/כלל נקודות התצפית (פנאנתאיזם), ולמי שמתעקש על הפרדה בין סובייקט ואובייקט הבעיה נשארת. |
|
||||
|
||||
נחמד שהבאת מסוקרטס, כשחשבתי על תגובתי הראשנה עלו בדעתי מייצגי המחשבה המזרחית בתרבות המערב, שפינוזה, סוקרטס וזנון. אין לי מה להוסיף, תודה ולהתראות. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |