בתשובה להאייל האלמוני, 19/07/08 10:21
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני בהחלט מקבל שהתחושה *הדומיננטית* לא תהיה ש"אולי טוב לה כך", אבל הייתי כן רוצה לראות לפחות שמץ של הרהור בכיוון. או לפחות שמץ אפס קצה של הכרה באפשרות שאולי היא *בחרה* בכך - הרושם שאני מקבל הוא שחטפו אותה - קודם היא היתה אובייקט שלו, עכשיו שלהם. "הרבי אומר שצריך לקצץ" - אין לי בעיה עם הזכרת העובדה הזו, אלא עם הניסוח - קצת דיבורי מדי, לא מסתדר לי מבחינת - איך נקרא לזה - משלב פואטי, עם השורות המעודנות שמסביב. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
ראשית, די סביר לי שאורנה ז"ל בעצמה הרגישה כך לאחר שיצאה שוב בשאלה. שנית: האם היכרת פעם חילוני שחזר בתשובה? האם מעולם לא הייתה לך תחושה שהוא "נחטף" באיזה אופן? (כי לי הייתה בהחלט). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הכרתי, אמנם לא מקרוב, ולא היתה לי תחושה כזו, אבל אני יכול להבין. אולי בעצם הבעיה שלי היא אי-הבנה של הסיטואציה. מהשיר נדמה שזה קרה פתאום: בבוקר הוא נישק את אהובתו החילונית, יצא לעבודה (בכסית?), חזר הביתה בערב, ואמרו לו שהיא חזרה בתשובה. (הם אמרו. *גם* היא. עוד שני פרטי ניסוח שאני רוצה לומר שהם תמוהים עד מרגיזים, אבל אולי אשעה את ההסתייגויות עד להסבר.) זה הרי לא עובד ככה. מה קרה שם? |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש והצהרת נגישות
|
© כל הזכויות שמורות |