בתשובה לזוטר לשעבר, 17/07/08 9:10
 |
|
 |
||
|
||||
 |
מה שאתה אומר, יפה ככל שיהיה, פשוט לא נכון עובדתית. מתוך ויקיפדיה: "בפברואר 1971, חודשים אחדים לאחר הפסקת האש ששמה קץ למלחמת ההתשה עם ישראל, הגיש סאדאת לשליח האו"ם גונאר יארינג את תנאי השלום המצריים. אף שאין בהצעה המצרית כל אזכור של אש"ף או של מדינה פלסטינית, ממשלת ישראל (בראשות גולדה מאיר, משה דיין ואבא אבן) סירבה להצעת השלום בתואנה שאינה מוכנה לסגת לגבולות 67´. "טוב שארם א-שייח בלי שלום, משלום בלי שארם א-שייח", הצהיר שר הביטחון דאז, משה דיין." |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מה שאני מציין מדויק להפליא. התוקפנות הערבית, וחוסר הנכונות להשלים עם קיומנו כאן, נמשכים לאורך מאה ויותר שנים. לא שאנחנו אמורים להיות צדיקים גמורים. להיפך. במלחמה כמו במלחמה. למרבה הצער נחלש יצר ההישרדות הטבעית עקב נוכחותם של יצורים מהסוג ה-PC המתייללים על כל מהלך לגיטימי לגמרי להגנה עצמית מפני חולירות כדוגמת חיזבאללה וחמאס (ומרואן ברגותי כאלה). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה יודע לעשות משהו אחר מלבד לצאת בנאומים חוצבי להבות כאלו? עובדתית, מצרים פנתה לישראל בשנת 71' והציעה לה שלום דומה לזה שהיא חתמה עליו כמה שנים מאוחר יותר, אלא שלפני המלחמה נתקלה בכתף קרה. ואל תסיק מזה את דעתי על סכסוכיים אקטואלים או היסטוריים. זו בסה"כ עובדה. אתה מסוגל להתייחס אליה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שהוצע לישראל ב-1971 היה שונה מאוד מאוד מאוד ממה שמצריים חתמה עליו כמה שנים מאוחר יותר. אני חושש שהטיעון שלך איננו נכון, ואיננו 'עובדה'. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מוכן לפרט מה הציעה מצרים ב-71 ? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגובה 485117 אבל הנה גם קישור למאמר אקדמי טיפל'ה מוסמך יותר ממני, של מרדכי גזית, על הצעות סאדאת ב-1971: http://www.jstor.org/sici?sici=0022-0094(199701)32%3A1%3C97%3AEAI-WT%3E2.0.CO%3B2-N (דורש גישה למאגר מידע אקדמי. צר לי על הקוראים שאינם מחוברים לאוניברסיטה, אבל זה מה יש לי. שם המאמר הוא Mordechai Gazit. Egypt and Israel — Was There a Peace Opportunity Missed in 1971?"מכל מקום, מעבר לשאר הראיות יצויין שגם גמאסי, הרמטכ"ל שלו, וגם אשתו, טענו לימים שהוא *לא* התכוון כלל ב-1971 לעשות שלום. ג'יהאן סאדאת טענה שהמלחמה הייתה חיונית כדי שיוכל להרשות לעצמו לסטות מהמדיניות הקולקטיבית של מדינות ערב דאז. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ולמיטב הבנתי אף ממשלה ישראלית, עד היום כולל, לא הייתה מסוגלת להסכים לה. בפועל הוא הציע שתמורת ולאחר שתתבצע נסיגה מוחלטת לקוי 4 ביוני 1967, תהיה הפסקת אש רשמית ותחילת מו"מ. כלומר, למיטב זכרוני, הוא דרש נסיגה ישראלית מוחלטת לא כתמורה לשלום אלא כתנאי מקדים למו"מ בלא התחייבות מצידו, וגם הכניס משהו על זכות השיבה. אם אפשר להאשים את גולדה בנידון, זה בכך שהיא לא אמרה לו 'זה לא קביל, תביא משהו אחר, אני מוכנה להמשך מו"מ' (אם היא לא אמרה. לא כל הפרוטוקולים גלויים עדיין). לא ב'טוב שארם-א-שייח'. אגב, לפני מבצע קדש כמה פעמים נאצר הציע הסכם\שביתת אש מסוג זה או אחר. הבעיה הייתה שהתנאי הקבוע שלו היה קבלת לפחות חלק ניכר מהנגב כדי ליצור מעבר בין מצריים לירדן, וחיתוך ישראל לשני חלקים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סאדאת הציג תנאים נוקשים ובלתי קבילים גם בקמפ-דיוויד. זה לא מנע מבגין להתמקח איתו ולהגיע להסכם שכן קביל לישראל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ויותר מזה, כאן כבר העניין הופך מספקולציה אחת, לספקולציה כפולה ומכופלת, ולא בטוח שדומה סאדאת של לפני יוה"כ לסאדאת של אחרי. מכל מקום, יש לציין הבדל קטן וברור: הדרישות של סאדאת בקמפ-דייוויד היו *במסגרת מו"מ*, ואילו ב-1971 הוא דרש *נסיגה כוללת *כתנאי למו"מ*. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |