|
||||
|
||||
המון יחסי מורה/תלמיד בהם התלמידים לא תמיד מבינים את דברי המורה; באופן מוקצן, "ההעלאה על הכתב", עמ' 75. כל מיני סיפורים שעוסקים ב"ביטול היש" (למשל, "בקצה הסלע", עמ' 234), או בנשמות שלא זוכות לנוח ומתגלגלות שוב ושוב עד שזוכות לגאולה (למשל, "דין תורה", עמ' 240), וכיוצא באלה. הנה אחת קצרה דיה כדי להקלידה כאן: "זמן-מה לפני פטירתו אמר רבי זוסיא: אם ישאלו אותי למה לא הייתי משה – אדע מה להשיב. אבל אם ישאלו אותי למה לא הייתי זוסיא – יסתתמו טענותי" ("שאלת השאלות", עמ' 208). כל מספרי העמודים - מתוך המהדורה המאוירת של הוצאת שוקן, 2005. |
|
||||
|
||||
,תודה, אחפש את הספר, תשובתו של רבי זוסיא משובבת נפשות. |
|
||||
|
||||
אני מוכרח לציין שרוב הסיפורים בספר הזה נראים לי כמו סיפורים חסרי פואנטה, שלא ברור מה המסר שהם מנסים להעביר. דווקא שלוש הדוגמאות שבחרת הן בעלות פואנטה (מן הסתם בחרת אותם בגלל הפואנטה שלהם). עשיתי מאמץ והקלדתי לטובת הקהל (לא לפני שחיפשתי משפטי מפתח כדי לראות אם יש עותק אינטרנטי, ללא הצלחה). הנה: ההעלאה על הכתב תלמיד אחד היה רושם בסתר את דברי התורה שהשמיע הבעל-שם-טוב. פעם אחת ראה הצדיק שד מהלך בתוך ביתו ונושא ספר בידו. שאל אותו: "מה הוא הספר שבידך?" "הרי זה", השיב השד, "הספר שחיברת". הבין הבעל-שם-טוב, שיש מישהו הכותב את דברי תורתו. הקהיל את כל אנשיו ושאל: "מי מכם רושם את דברי תורתי?" הודה התלמיד והביא מה שכתב. הביט הבעל-שם-טוב בכתבים והפך דף אחר דף. לבסוף אמר: "אין כאן אף דיבור אחד ממה שאמרתי. לא האזנת לדברי לשם שמים, ונכנסה בך הקליפה ושמעת רק מה שלא דיברתי". בקצה הסלע סמוך לעיר ליזנסק, שלימד שם רבי אלימלך, יש גבעה אחת שצומחת עליה חורשה, ובצדה האחד סלע זקוף היורד למטה כקיר. כאן היה יושב יעקב יצחק הצעיר ומעמיק לחשוב כיצד מגיעים לכניעה האמיתית ולביטול היש. פעם אחת לא מצא עוד עצה אחרת אלא להקריב את נפשו. ניגש אל הסלע וביקש להתנפל למטה. אבל חברו זלקי מגרודזינסק הלך אחריו באין רואים, וכשראה את מעשהו רץ אליו, תפסו באבנטו ולא הרפה ממנו ודיבר על לבו דברי ניחומים עד שהפקיע את חפצו מתוך נפשו. אחרי פטירת רבו, כשנעשה רבי יעקב יצחק לרבי בלובלין, נסע רבי זלקי ובא אצלו. תפס הצדיק בשתי ידיו של האורח ואמר לו: "רבי זלקי, חייתי, אני אוהב אותך אהבה יתרה מפני שהיית אבי בגלגול הראשון. אבל כשאני נזכר מה שעוללת לי בליזנסק, איני יכול לאהוב אותך אהבה שלמה". דין תורה אמר רבי יעקב יצחק אל אחד מתלמידיו, רבי השיל מקומרנא: "מפני מה אין אתה נכנס אל רב העיר? טוב תעשה אם תיכנס אצלו לפרקים". הדבר התמיה את התלמיד, כי הרב בלובלין, המכונה 'ראש הברזל', היה מתנגד נמרץ לדרך החסידות; אבל שמע בקול רבו, ומכאן ואילך היה הולך להתפלל מנחה בבית הרב. הרב קיבל אותו בסבר פנים יפות. כעבור זמן מה באו אחר התפילה שני אנשים אל הרב לדין-תורה והציעו את טענותיהם. כשנשלחו שני הצדדים החוצה והתחילו דנים בעניין, טען אחד הדיינים לזכות התובע, אבל שאר הדיינים נטו לטובת הנתבע; ההכרעה היתה בידי 'ראש הברזל'. רבי השיל ישב והקשיב בשים לב למשא ומתן; ברור היה לו שהצדק עם התובע, אבל נבהל לראות שהרב נוטה לצד שכנגד. לא ידע מה לעשות, ועם זה לא יכול לסבול בדומיה. לאחרונה נזכר במאמר שבתוספות, שממנו נראה כי דעתו היא הנכונה. הלך והביא את הגמרא, ניגש אל הרב וביקש ממנו שיאמר לו את הפשט בתוספות. בזעף דחה אותו 'ראש הברזל': "אין השעה כשרה לכך". אבל רבי השיל הפציר בו כל כך עד שנטל את הגמרא בידו ועיין בה. החוויר הרב ואמר לשואל, שיגיד לו מחר את הפירוש, ושילח אותו מעל פניו. כשבא רבי השיל למחרת להיוודע על פסק הדין, נודע לו שהתובע זכה בדינו. בערב אמר לו החוזה(1): "עתה שוב אין לך צורך ללכת אל הרב". כשהביט בו התלמיד בתמהון, הוסיף: "תשעים ותשע פעמים חיו שני אלה, התובע והנתבע, עלי אדמות, ותמיד נפסק הדין שלא כהלכה, ושתי הנשמות לא היה להן תיקון. על כן הוכרחתי לשלוח אותך לעזור להן". ------------------- (1) רבי יעקב יצחק |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |