 |
"אפריים עולה לירושלים", זה יהיה שמו של השיר העצוב מכולם, שיכתב או לא באחד הימים.
אפריים היה אתיופי מעולי העליה הראשונה, אלכוהוליסט, כנראה סכיזופרן וחסר כל יכולת תיפקוד ואפשרות לדאוג לעצמו, כולל היכולת לפנות למחלקת הרווחה, להחליף בגדים או להתרחץ. הוא הסתובב בפארק התעשיה החדש "בילה" לילותיו בתוך מיכלי איסוף אשפה ואת ימיו בשיטוטים בין העסקים המקומיים. "אצלנו" היה מתקבל באהבה, זוכה במקלחת, בגדים חדשים (משומשים), תה ומחסה, אוכל הוא לא היה מוכן או יכול להכניס לפיו, כל אספקת האנרגיה שלו באה מעראק, לפעמים היה מבקש "תרומה קטנה" ןלא פעם היה מתעורר ויכוח:
"אל תיתתנו לו! הוא יקנה בכסף עראק, תכינו לו סנדוויץ"'.
ברור היה שקיבתו לא תעכל מאומה, ושימיו ספורים. דעתי הייתה שלפחות למות בכבוד ובאושר זו הזכות האחרונה המגיעה לו ותמיד תרמתי לו את מחיר הבקבוק, זמן מה לאחר מכן נמצאה גופתו באחת מפינות העיר, סיבת המוות "מת מחשיפה", סוף סוף היגיע לירושלים.
לפעמים אני מתבייש להיות אדם.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש