|
||||
|
||||
לא חשת דחף למה? לחלוק תובנות אישיות? אז מה חלקת בפורומים במשך 17 שנים? 1 רק תובנות וטיעונים? האמת, שזה נשמע לי די משעמם. אני מעולם לא חשתי צורך כלשהו לשכנע מישהו באינטרנט.2 דווקא היכולת ליצור קשרים אישיים, עם רמת אינטימיות גבוהה (גם אם שונה, כמובן, מן האינטימיות בעולם האמיתי) היא מה שהופך את העולם הוירטואלי לכל כך מסקרן (עבורי). 1 היו בכלל פורומים וירטואליים לפני 17 שנים? 2 זה זמן טוב להפנות לכאן: http://xkcd.com/386/ |
|
||||
|
||||
אבל גם אני לא הבנתי אצל אדם למה זה כ''כ עצוב. רק שלא תתאלמני בגלל שהוא נשמע קצת עוקצני. |
|
||||
|
||||
חס וחלילה להתאלמן. אני מאחלת בריאות שלמה לבנזוגי :) |
|
||||
|
||||
1 ה-WWW התחיל בערך בשנת 1991, אבל אני מאמין שלא היו אז פורומים וירטואלים (ראי 2 שלך :) ) |
|
||||
|
||||
דחף ליצור דמות אינטרנטית השונה, בצורה כלשהי, מדמותי האמיתית: מעולם לא החזקתי בניק סודי, וברובם המכריע של המקרים גם כתבתי בשמי המלא. וזה עצוב, כי זה אומר שהיכולת שלי לשחק פגומה. גם כן הומו לודנס. נספח א - דווקא יצרתי הרבה קשרים אישיים דרך פורומים וירטואלים, וחלקתי (טוב, ניסיתי) הרבה תובנות אישיות ואינטימיות (למחצה או באמת). נספח ב - זה ה-xkcd היחיד שמופיע במועדפים שלי באופן נפרד. מבריק. נספח ג - כתבתי ב-Net401, אחר-כך אולטינט, ורק (די הרבה) אחר-כך באינטרנט. נספח ד - אני מאשים את חוסר הבהירות שלי, כמו גם את ריבוי הנספחים, בכך שאני ער כבר 17 שעות (אחת לכל שנה באינטרנט! יש!). |
|
||||
|
||||
תוכל לראות את זה אחרת: זה לא שאתה לא יודע לשחק. זה שאתה בוגר מדי בשביל משחקים טפשיים. (אני לא בטוחה שזה פחות עצוב.) לגבי נספח ג - אני לא גיקית מספיק. מה זה הדברים האלה? לגבי נספח ד - לך לישון! |
|
||||
|
||||
אכן, זה עצוב לא פחות. Net401, שאחר-כך שינתה את שמה לאולטינט, הייתה רשת של דואר אלקטרוני שעבדה על תשתית של BBSים. בקיצור, היית מחייג בעזרת מודם ל-BBS כלשהו, שישב (כמעט) תמיד בבית של מישהו על המחשב הפרטי שלו עם קו טלפון נפרד; ולאחר שהתחברת הורדת 'חבילה' של הודעות שהצטברו מאז הפעם האחרונה שהתחברת. ההודעות היו מחולקות למדורים לפי תחומי עניין - מדור על מדע-בדיוני, מדור על מחשבים, מדור על פוליטיקה וכדומה. היית כותב תגובות, והודעות חדשות, אצלך על המחשב, ואחר-כך מתחבר שוב, ושולח את מה שכתבת. כל ההודעות היו פומביות, ונדמה לי שגם כולן נכתבו בשמות אמיתיים (אולי משם השתרש אצלי המנהג). היו בעסק כמה מאות אנשים - אולי אלפים בודדים בשיא - והיו רצות די הרבה הודעות. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |