בתשובה ליהונתן אורן, 16/12/01 2:16
 |
|
 |
||
|
||||
 |
כבר הותקפתי על ידי יהונתן ואחרים כשכתבתי שמוסר, כל מוסר, הוא רגש. אני עושה את מה שגורם לי הרגשה טובה. ברמה הנמוכה והפשטנית ביותר השוותי את זה לאוננות כי שתי הפעילויות האלה גורמות הנאה פיזית. ברמה הגבוה יותר אפשר לסבך ולנסות להסביר מערכות פסיכולוגיות וסוציולוגיות מורכבות שמובילות בסופו של דבר לכך שאני אעשה את מה שגורם לי הרגשה טובה. למשל, יכול להיות שאני מרגיש טוב כשהקבוצה לה אני שייך מרגישה טוב בגלל שההרמוניה בין חבריה נשמרת. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
למה להשוות מוסר דווקא לאוננות? אם כבר, אפשר להשוות את הדיון שלנו לאוננות אינטלקטואלית. מעניין אותי לדעת מה מאפיין לשיטתך את המוסר, במה הבחירה המוסרית שונה מהבחירה ללכת למסעדה מזרחית או איטלקית מהסקר למעלה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יהונתן, אנחנו ממשיכים להחמיץ זה את רכבתו של זה. אני משווה מוסר לאוננות משום ששניהם נותנים לך הרגשה טובה. הבסיס למוסר, ככל מטריאליסט טוב ,הוא לא בסיס תאולוגי או פילוסופי אלא פיזיולוגי. משם הכל מתחיל ועל הבסיס הפיזיולוגי הזה אפשר להקים מבנים מסבירים. שוב, הרעיון הוא שאתה מתנהג על פי מה שנהוג לקרוא ''מוסריות'' היינו באופן שמועיל לך או לקבוצה החברתית לה אתה שייך או אפילו למין האנושי לו אתה מרגיש שייך, בגלל שזה גורם לך להרגיש טוב, ממש ממש כמו כל גרוי פיזי אחר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל עובדה שיש דברים שאנו (לשיטתך) עושים בשביל להרגיש טוב וקוראים לזה מוסר (מתאפקים לא לגנוב; נותנים כסף לצדקה), ויש דברים שאנו עושים בשביל להרגיש טוב ולא קוראים לזה מוסר (אוכלים שוקולד). היכן ההבדל? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא בטוח שאני יודע אבל האם לא ענית לכך בגוף השאלה - יש דברים ש_אנחנו_ _קוראים_ להם מוסר ויש שלא. ישנה התנהגות שהיא מוסר או נניח אחריות של האורגניזם כלפי עצמו וישנה התנהגות שהיא במסגרת הכלל. ההגדרה למוסר באה מהיכן - מאלוהים? האם היא טבועה במהות הדברים שבטבע? האם זה כל כך מופרך לחשוב שמוסר נובע מהמערכת הביולוגית הבסיסית ביותר ורק אח"כ התבונה או כל מה שזה לא יהיה נותנת בה סימנים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים איתך שיש רגש מוסרי הטבוע בנו ביולוגית, ושרק אח"כ התבונה נותנת בו סימנים. אבל זה לא פוטר אותך מהשאלה (אולי אתה בכלל לא זקוק לפטור - אני לא זוכר את תחילת הפתיל) מה מבדיל את הרגש המוסרי מרגשות אחרים. מהם הדברים שאנחנו שופטים לפי "ראוי-לא ראוי", לעומת "נעים-לא נעים", "כדאי-לא כדאי", "יפה-לא יפה", וכו', ולמה. כמו כן, אני לא בטוח שרגש זה הוא "המוסר". אם אתה קובע שהמוסר הוא רק הרגש הזה ולא שום דבר אחר, אז אתה אולי בבעיה קלה. יקשה עליך לומר לאדם אחר שרצח: עשית משהו לא מוסרי. הוא יענה, אני לא מרגיש רע עם זה. אם תאמר לו "אבל אני, רון, כן מרגיש רע", או אפילו "אבל רוב בני האדם מרגישים רע", הוא יענה - נו, אז מה? האם יש תשובה אפשרית אחרת לשאלה מהו המוסר? כמוך, אני דוחה את התשובות "אלוהים" ו"טבוע במהות הדברים שבטבע". תשובה טובה אחרת אין לי, אבל זה מזכיר באופן חשוד בעיה מקבילה, של תקפות המתמטיקה: מהיכן זו באה? מהיכן הנכונות של הקביעה "חצי כפול מינוס שתיים שווה למינוס אחד"? האם אין זה אלא רגש שלנו? מה נעשה עם מתמטיקאי שיאמר שהוא לא מרגיש כך? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השוואת המוסר לאוננות: אני סתם מנסה להבין מדוע בחרת דווקא את הדימוי הזה. אני יושב עכשיו לבד בדירתי, חם לי, קולטריין ברקע, יש לידי חצי בקבוק הייניקן (חצי נשפך, אבל זה לא קשור), יש לי סיגריה ביד, וכל הדברים הפיזיים האלה גורמים לי להרגיש נהדר. האם הבחירה באוננות היא אסוציאציה פרטית או שיש לה משמעות שהחמצתי? הטענה שאני פועל באופן מוסרי בגלל שזה גורם לי להרגיש טוב מקובלת עלי. רק שאין לה קשר לדיון "מה הוא מעשה מוסרי" אלא לשאלה של הנעה מוסרית. כשאני קורא שוב את התגובה שלך עכשיו נדמה לי שאני מבין את הנקודה שאתה מנסה להסביר ואני לא הבנתי: למטריאליסט הכשל הנטורליסטי (הסקה מהמצוי לראוי) בכלל אינו רלוונטי כי הוא לא מניח שיש עולם של "ראוי". על כן, נוכל לבסס תפיסות מוסריות על מחקר מדעי. להמשיך עם זה הלאה או שהחמצתי את הרכבת שוב? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בפרפרזה על מ.א.ש. - אם אני אדפוק וויסקי כפול יחד עם מיילס אז גם אותי ישלחו הביתה? שים לב להעדפות המקבילות שמובילות להבנה אהדדית. אוננות כדוגמא למעשה הגורם להרגשה טובה. ואני חושב שהפסקא האחרונה שלך קירבה אותנו. כפי שירדן ענה יפה מייד לפניך, הנחות של מוסר אלוהי או מוסר שהוא תכונה של הטבע אינן מקובלות עלינו בתור מי שפועל על פי מדעי הטבע. צריך לחפש את שורש העניין באדם התופס את עצמו וסביבתו. היכן הוא תופס אותם? במוחו. אבל לא צריך לקחת את מה שכתבתי על צד הפשט. זו לא טענה מטריאליסטית כי אני לא שולל את כל ההסברים המלומדים על המוסר אלא מנסה לראות מהיכן הוא נובע. זה שאנחנו מרגישים נהדר בסיטואציה מסויימת אמנם לא אומר תורת מוסר אבל נותן לנו כיוון. כמובן שיש ראוי אך מהו הראוי? ראוי הוא מה שלא פוגע בי או גורם לי תחושה של עונג באמצעות גירוי בלוטות התענוג בראש. עונג לא חייב להיות רק משהו פרטי אלא גם בקשר לקבוצה בה אני חבר. אם הקבוצה שלי מרגישה טוב, היינו לא מופרעת אז גם זה גורם לי עונג. בתהליך הלמידה או ההתפתחות שלי או אולי הגנטיקה שלי, למדתי מה גורם לי עונג ומה גורם לקבוצה עונג ומהו סדר העדיפוית ואני יכול לבצע אקסטרפולציה ולחזות שעונג קטן עבורי עכשיו יגרום סבל לקבוצה ומזה סבל גדול לי בעתיד. כך שיש מעשים ראויים ואותו מגיב דתי שניסה לזלזל במוסר ה"חילוני" כרגש בלבד לא ידע אולי עד כמה הוא צודק אך גם עיוור לעובדה שכל מוסר הוא בראש ובראשונה רגש. הנה עוד דוגמא שעלתה לי עכשיו בראש - התאבדות. יכול להיות שבמוסר האישי, שמירה על הגוף שלי, מעשה התאבדות נותן לי הרגשה טובה על דרך השלילה - חיסול הסבל. יכול להיות שבמוסר ציבורי כאב הפגיעה בגופי קטנה מההנאה שתיגרם לי עקב הידיעה שלציבור לו אני שייך יגרם עונג (ואולי גם הסבל שאגרום לציבור אחר יוסיף להנאה) שים לב שלשאהידים מוצעים טובות הנאה ,אההם, הקשורות לאוננות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שוב אנו מחמיצים זה את רכבתו של זה. אתה כותב "כמובן שיש ראוי" ו- "ראוי הוא מה שלא פוגע בי או גורם לי תחושה של עונג באמצעות גירוי בלוטות התענוג בראש". ולכן אתה נופל בכשל הנטורליסטי. המעבר מ"אדם שואף להנאה והיעדר כאב" אל "ראוי שאדם ישאף להנאה והיעדר כאב" אינו תקף לוגית. מכאן והלאה אתה מסביר איך עוברים מתורה של אגואיזם פסיכולוגי לסוג של הדוניזם פסיכולוגי – אדם "מרגיש טוב" אם במעשיו הוא גורם לקבוצה להרגיש טוב. זוהי הוכחה יפה (ונכונה לוגית אם היא נכונה עובדתית) אבל מאחר והנחת היסוד שלך לא תקפה – תורת המוסר שלך טובה כמו כל תורת מוסר אחרת. לעניין התאבדות: אתה מסביר למה התאבדות עשויה להיות תוצר של עקרון העונג. אני מקבל את ההסבר. ועדיין, בעיניי, העובדה שפעמים רבות אנו לא מתאבדים מצביעה על כך שעקרון העונג אינו העיקרון היחיד שמנחה את פעולותינו. במקרה הזה אפשר להצביע גם על יצר שימור עצמי שקיים באדם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שאנחנו קרובים יותר ממה שנדמה לנו. אני לא מנסה לייסד תורת מוסר אלא להציע הסבר (אמנם רעוע ולוקה בחסר) למנגנון שמוביל לפיתוחן של תורות מוסר. אדם לא מחליט סתם כך לפעול על פי תורת מוסר זו או אחרת. או שכופין עליו או שהוא מציע הסברים שבדיעבד למגנונים הבסיסיים שגורמים לו להתנהג באופן מסויים. הראוי בא אחרי העונג. הראוי הוא, אם תרצה, רציונליזציה (מונח מאד בעייתי) של מנגנון ביולוגי(?) אנחנו לא מתאבדים כי ישנם הרבה פרמטרים משיקים, מקבילים ומתנגדים שמובילים לרמות שונות של עונג ובסוף אנחנו פועלים, אולי, על פי השיקלול האופטימלי. בהגדרה, תורת מוסר כוללת תורת ענישה שמוסיפה פרפמטרים של הנאה גם כן. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |