בתשובה לערן בילינסקי, 01/07/08 18:27
 |
|
 |
||
|
||||
 |
א. נו טוב, אז אולי באמת הכל מתכנס, בסופו של דבר, לאופיו ולתכונותיו של כל אחד מאיתנו, ולחוסר הבטחון שלי. גם לנו, חסרי הבטחון ו/או ירודי הבטחון - מגיע להתבטא, נכון? :-) אולי, למרות תכונותינו השליליות הללו - יש לנו דברים חשובים לומר. לשאלתך, "האם כשאתה כותב כאלמוני תגובות חריפות לא פוגעות בך באותה מידה וגורמות לך להימנע מלהגיב?" - התשובה היא, בפשטות - כן, לא פוגעות באותה מידה - יש משהו מגן ומסוכך בחיקה האפלולי של האלמוניות, וראה תגובתי לראובן, תגובה 482848. לפלא בעיני שאינך מבין את הנקודה הזאת, ונראה לי שזה לא כל כך ש"בנקודה זו הדיון קצת נסחף למקום אחר ולא קשור" - אלא שאולי אתה, כבעל בטחון עצמי גבוה יותר, מתקשה לשים עצמך בנעליהם של השונים ממך. ב. ה"מרגשים" היה, ביני לביני, מין גילוי קל של הומור, אם תרצה - סוג של תוקפנות עליזה אך מרוסנת... ובכל מקרה, דבריי היו נכונים: התקווה שהניקים הקבועים יוסיפו לאנשים ריסון אינה עובדת בפועל, זוהי רק תקווה. אולי לא תעשה על זה עבודת M.A, אבל נסה לבדוק את הדבר, ליצור איזו שהיא סטטיסטיקה (נניח, טבלת "אלמונים" לעומת "מזוהים", עם מידרג כלשהו של חריפות התגובות) מכאן, מתוך האייל עצמו - ואולי תיווכח, במפתיע, שיש צדק בדבריי. "נו באמת" זה לא ממש טיעון, אבל ככלל, הטיעונים הם כנראה הצד החלש שלי, ואילו הרצון והצורך במעורבות ובהשתתפות - הם הצד החזק, אם אפשר לקרוא לעניינים אמוציונאליים שכאלה "צד חזק". ג. לפני מספר דקות, אחרי ששלחתי את התגובה לראובן, הצטערתי מעט על כך שהזכרתי ניקים מסויימים ואמרתי לעצמי שזה היה מעשה לא נאה. עם זאת, עלי לציין התרשמות שלי לאורך שנים: התגובות הכי חריפות כאן, והכי משולחות-רסן, היו ועודן, בניגוד למצופה - דווקא מאת מגיבים מזוהים. idan נהג לקרוא למגיבים וגם לאישים שבחדשות "שקרנים", "סלפנים", וכולי. משום מה לא מצאתי עכשיו פתיל שבו הוא האשים את איציק ב"אתה שקרן", או "אתה ליצן שקרן", אבל זכור לי שהיה משהו כזה, והכותרת הזאת כנראה נשארה על פני תגובות רבות (מתוך חוסר תשומת לב שלנו, המגיבים והעורכים). דבר דומה היה איתו ועם סמיילי. שני המגיבים הנוספים שהזכרתי (לצערי?), ואשר פעילים באייל ממש בימים אלה, האחד מגיב בשמו האמיתי והשני בניק קבוע - שניהם מרשים לעצמם דברים שנדמה לי שאיש עוד לא הרשה כאן לעצמו, ואתם מסירים את תגובותיהם דרך קבע (אלו נדודי השינה שלי, המאפשרים לי מעקב מדוייק בנקודה זו... :-)). אחד מהם חושב שבדיחות על אמא ועל "העורכת" הן דבר "נהדר", כהגדרתו - ואת העניין ה"נהדר", הוא דווקא אמר ברצינות. אחזור על דברים שאמרתי בתגובה קודמת: לא שיש לי הסבר לתופעה, וגם אני, בדומה לך ולעוד משתתפים, הייתי מצפה שההזדהות תוסיף אחריות וריסון - אך בפועל לא זה מה שקורה, זוהי כנראה אשליה שלנו, הנובעת מן הקושי שלנו לקבל את הטבע האנושי כפי שהוא. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
או שההזדהות מוסיפה אחריות וריסון להרבה מהמגיבים - אך לא לכולם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ג. אה, לעניין ''שני המגיבים הנוספים שהזכרתי...'' - לא הזכרתי בתגובתי לראובן את מר חזנוב, אבל הרי זה ברור שהתכוונתי אליו, אז עכשיו הנה שמו - לאחר שאלמוני כבר הזכיר אותו בתגובה קצרה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
...שלא להזכיר מופעי אימים מהעבר - אורי פ. ואורי ר.. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עוד נקודה מעניינת שמחזקת אותי דווקא בעמדה שבה אני מחזיק היא שבפתיל הזה מי שציין שמות ספציפיים והוקיע מגיבים מסוימים (גם אם אולי הצטערו על זה אחר כך, וגם אם מגיע לאותם מגיבים שיוקיעו אותם), שזה בסופו של דבר סוג של התקפה אישית על אנשים, גם אם הם לא נוכחים כאן (וגם אם אולי מגיע להם), הם דווקא מגיבים שאינם בעלי זהות קבועה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שני אלה שהזכרתי (השני בעיקר) היוו את הסיבה העיקרית לכך שזנחתי את ניקי. לא אתפלא אם הדבר נכון גם לגם המשתתפת הראשונה בפתיל (כן, זו אשה כמובן, איך ייתכן שלא הבחנת?). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איך ידעתי שכתב האישום הקטן הזה, יגיע גם הוא? :-] העניין, מצידי, איננו בכך ש"מגיע לאותם מגיבים שיוקיעו אותם", אלא בכך שנזקקתי לדוגמאות וידעתי שהדברים מוכרים ממילא, ובעיקר בכך שכל הדיבורים על "תוקפנותם" של האלמונים, להבדיל מ"ריסונם" של המגיבים המזוהים - הדיבורים האלה בשיח האיילי מסתמכים, זה זמן רב, על תחושות בטן ועל השערות הנראות הגיוניות על פניהן, אך לא על בדיקה מוסמכת. הנה, אם כן, עכשיו, הניק שלי, ובלאו הכי האקס-מנוקנקת מזהה אותי פעמים רבות (היי, אקס-מנוקנקת, כמה קל לשבור אותי, אה? :-]) - אני היא "מאלה שעברו מניק קבוע לאלמוניות". באמתחתי עוד כמה תגובות של מגיבים מזוהים שתוקפנותם רבה, אך כמובן לא אוסיף. מובן שהנזיפה העקיפה הזאת אינה נעימה, גם אם היתה צפויה. וממילא תוכל תמיד לטעון כי הדעת נותנת שאלמונים יש הרבה יותר, והדבר מקשה על כל נסיון לקבל תמונה נאמנה. לעניין שהזכרת במקומות אחרים בדיון - הפסימיות הנושבת מתגובותיי: כן, אני יודעת, אבל אינני עוסקת בפסימיות-אופטימיות וגם לא בשאלת "אז מה עושים" (אם כי אין ויכוח על כך שמישהו יצטרך לעסוק בהן, בכל השאלות האלה, בסופו של דבר). אני עוסקת בכך ש... אמממ... אני עוסקת כאן בכך ש... אמממ, במה, בעצם? - אה, כן, אולי אני עוסקת כאן, בעקיפין, בכך שהקוסמוס הנאחס, הטמבל הזה - לא מתנהג כמו שמצפים ממנו, ולא מבין שהציפיות ממנו הן נורא הגיוניות. העקרון האומר שהאיילים המזוהים יהיו מרוסנים בעוד שהאלמונים ירשו לעצמם תוקפנות יתרה הוא הגיוני ולכאורה ברור, ומשום כך אנו, חילונים שהרציונליות היא נר לרגליהם - מאמינים בו באותו להט נוגע ללב של המאמין השם מבטחו בישועת השם כהרף עין. האם ניתן לצפות שהעקרון הזה יעבוד בשטח ביחס ישר להגיון שאנו רואים בו? - ובכן - כן, זה ניתן לצפות בערך באותה מידה שניתן לצפות שהפוליטיקאים, שאנו יודעים עליהם הרבה יותר מאשר את שמם - ועל הידע הזה והשלכותיו עלולה לקום וליפול כל הקריירה שלהם - יימנעו משחיתויות. ניתן לצפות... סמיילי אחרון מוחלט בהחלט :-] |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דווקא לך מכל המגיבים מציקה תוקפנות? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
משהו מסוכך ומגן באלמוניות ברור שיש. השאלה האם זה שווה את כל מה שאובד בדר ופירטתי לעיל בעניין המוניטין ודברים אחרים. אני אקח את מה שכתבת על ביטחון עצמי גבוה כמחמאה - כנראה שיש דברים שהרשת מצליחה להפוך לגמרי. זו כנראה גם הסיבה שאני נוטה לפספס ציניות והומור ברשת. אני כמובן עדיין סבור שאני צודק בסטטיסטיקה, אבל עד שלא יערך מחקר מסודר בנושא כנראה שנישאר בלי הכרעה פרט להכרעת הקוראים. נראה לי שאנחנו באמת הפוכים, כי אצלי הצורך והרצון במעורבות חלשים יותר מהצורך בדיון מבוסס טיעונים. אני לא מסוג האנשים שמשאירים תגובות שמשבחות או מגנות תגובות או מאמרים סתם כך (פעם היה לנו איזה פתיל בשאלה "למה לא מגיבים למאמרים משכנעים בתגובות "מאמר מעניין" קצרות וריקות מתוכן?"). לא כתבתי את המשפט האחרון ממקום שיפוטי אלא ממקום תיאורי - כזה אני, ואני רואה גם את ההתנהגות הזו ברחבי הרשת. אם אאמץ את הגישה שלך, אז מבחינתי כנראה שעדיף לסגור את האתר (וזו כמובן רק דעתי ולא דעת שאר המערכת). עם מגיבים ספורים מזוהים בריונים (חלקם מנית כאן) או סתם כאלו שנתפשים בעיני כקשקשנים (איכשהו יצא שגם מהם נתת דוגמה), אני עוד איכשהו יכול להתמודד: אני יודע לא להתחיל לדבר איתם מלכתחילה. אבל עם מגיבים אלמונים זה בא לי בהפתעה, כמו אגרוף בבטן שמוציא ממך את האוויר. ובשבילי, כשהתחילו להיות כאן יותר אלמונים מבעלי זהות, תגובה התחילה להיות סוג של הימור: האם שוב אזכה לתגובה צינית/אלימה/קשקשנית? המסקנה שלי מהדיון איתך היא מאוד פסימית: כנראה מבחינתי זה אבוד. המקום הזה נהיה גדול מדי (אני לא יודע איך להגדיר "גדול" כאן, אבל כנראה ש"גדול" בסגנון סלשדוט, שבו אי אפשר אפילו להתחיל לצלול בים התגובות), ולא בשבילי להגיב בו. אולי רק כדי לקרוא את המאמרים. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |