 |
|
 |
||
|
||||
 |
אם כבר מדברים על טיורינג, אני רוצה לפרוק כאן את ה''זעם'' האישי שלי על השם המטופש הזה לספר על טיורינג (שאותו לא קראתי ואיני יודע האם יש התייחסות לשם בתוכו). כן, אני יודע, היצ'קוק וצריך שם קליט והכל. זה לא משנה. הבעיה של טיורינג ממש, אבל ממש, לא הייתה שהוא ידע ''יותר מדי''. אם כבר, שהוא היה תמים יותר מדי ולא הבין שהמדינה שבה הוא חי היא במובנים מסויימים דומה למדינה שעליה אורוול כתב. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מעניין מה יכתב על כך בחלק שני של המאמר. אני לא בטוח שאתה צודק. במאמר על חייו של טיורינג טען הכותב (על סמך ראיונות עם מכריו של טיורינג) שהתאבדותו של טיורינג היתה התאבדות במובן יותר עמוק של המילה. המערכת הבריטית שלכאורה גרמה להתאבדותו (המשטרה ובית המשפט) ניסתה דוקא לטאטא את המקרה של טורינג אל מתחת לשטיח (כוונתי לתביעה על ההומוסקסואליות שלו). אלא שהיה זה דוקא הוא שהתעקש להתנגח עם המערכת ולהטיח ראשו בקיר בעניין זה. יתכן שאמנם היתה זו צורת המחאה של טורינג כנגד החוק הבריטי נגד הומוסקסואליות בזמנו שהיה מיושן (וגם המערכת ידעה זו). יותר סביר שכל הפרשה העגומה הזאת היתה תוצאה של דכאון קליני מתמשך ממנו סבל טורינג כנראה לאורך חייו. מצד שני. אותו כותב גם מצטט אחד משותפיו של טיורינג לעבודה בבלצ'לי פארק על פענוח הקוד של האניגמה, שאמר כי אילו ידעו הרשויות הבריטיות שם על ההומוסקסואליות של טיורינג יתכן שבריטניה היתה מפסידה את המלחמה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וכל זה קשור ל"ידיעה", איך? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בזמן האחרון יותר מדי אנשים מוחים נגד קשר רופף מדי בין תגובות שלי לבין התגובה המקורית. נראה שעליי ללמוד מכך משהו. אבל אני חושב שאין זה המקרה כאן. בתגובתך לא התיחסת רק ל''ידע יותר מדי'' או פחות מדי. יחסת את התאבדותו של טיורינג לתמימותו ולכך שלא ידע מספיק על בעיות החיים וכו'. מה שכתבתי הוא שיתכן שפרשת משפטו והתאבדותו הטראגית של טיורינג קשורות יותר לאופיו הטראגי (בעיית הדכאון) מאשר לתסבוכת הקפקאית שקשה להאמין שנקלע אליה מתוך תמימות. בהתחשב בהתפתחויות הנוראות של העניין, טיפשות היא תיאור עדיף ע''פ תמימות. וקשה לחשוב על טיורינג בהקשר של המונח טיפשות. כל פירוט מעבר לכך יהיה בבחינת ספוילר פראי ע''ח כותבי המאמר. אני מצדי מוכן לדחות כל תגובה נוספת בדיון מעניין מאוד זה, עד לאחר הופעת החלק השני. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מן הסתם ללא הדכאון הכרוני, כנראה שטיורינג היה שורד את ה-Ordeal שהמדינה שלו העבירה אותו, אין כאן סתירה עם מה שאני אמרתי. ה"תמימות" היא בנוגע לדבר ספציפי מאוד - חוסר ההבנה של השפל שאליו המדינה עלולה להגיע אם וכאשר. הבה באמת נחכה לחלק השני שאולי ישפוך עוד אור על העניין. אני הראשון להודות שאיני בקיא בפרטי הפרשה האומללה הזו, או בהשערות לגבי הלך מחשבתו של טיורינג. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לאחר שפורסם החלק השני של המאמר, אני חושב שצריך לומר שמאמר תחת השם "על חייו ומותו של אלן טיורינג" היה צריך ליחד יותר מקום ומאמץ לפרשת מותו של טיורינג, בפרט שלפרשה האפילה ההיא יש השלכות אקטואליות מרחיקות לכת (למשל בויכוח עם אלה הרואים ברשות השיפוטית את נושאת הדגל של הצדק וזכויות האדם). נדמה לי שגם המעט שנכתב אינו מדוייק. למשל, למיטב ידיעתי, טיורינג לא "נעצר" בשום שלב של התביעה נגדו. מאחר ואין לי מקור טוב ומפורט של הפרשה איני יכול לתת תמונה מלאה של הארוע הזה אלא רק אוסף של פרטים עובדתיים והערכות אישיות. בשנת 1952, ארנולד מוריי, מכר צעיר של טורינג, סייע להומוסקסואל אחר לפרוץ לדירתו של טיורינג. בניגוד לעצות שקיבל ממכריו, טורינג התלונן במשטרה על הפריצה ונגד מוריי. במסגרת החקירה המשטרתית הודה טיורינג בקיום יחסים הומוסקסואליים עם מוריי. דוקא במקרה זה, החליטו השוטרים לבצע את תפקידם "מעל ומעבר לדרישות התפקיד" ובנוסף לתביעה בגין הפריצה הגישו גם תביעה נגד טורינג בגין קיום יחסים הומוסקסואליים שמבחינה חוקית נחשבו כמחלת נפש המחייבת סנקציות פליליות. בשלב זה עדיין יכל טורינג להחלץ מן הצרה, ע"י הצהרה כי מדובר ביחסים חד פעמיים, הבעת חרטה וכדו', אלא שטורינג סרב. נראה שהיה כאן מצב בו אדם שלא היה פעיל חברתי, רצה להשתמש במעמדו כדי לתרום ולקדם את מעמדם של כלל ההומוסקסואלים. מנקודה זו ואילך נלכד טורינג במערכת המנהלתית והמסורתית של בתי המשפט האנגליים. הברירה היחידה שהועמדה בפני טורינג היתה בחירה בין מאסר לטיפול כימי. טיורינג בחר בטיפול שכלל הזרקה של הורמון האסטרוגן במשך שנה (לדיכוי הליבידו המיני). הטיפול גרם לו לתופעות לואי קשות כמו "צמיחת שדיים" וכנראה גם להעמקת הדיכאון הנפשי שלו. כשנה לאחר תום הטיפול (ב-1954) התאבד טורינג ע"י נטילת ציאניד. מרווח הזמן הזה מלמד שהתאבדותו של טורינג לא היתה תוצאה ישירה של הטיפול הכימי. יחד עם זאת, אפשר להגיד במידה רבה של סבירות כי הנסיון הקפקאי שעבר טורינג במשך שנה וחצי, תרם באופן משמעותי לדכאון הקליני ממנו סבל מילדותו וכי "רדיפת הצדק" ו"שלטון החוק" של המשטרה והמערכת המשפטית של אנגליה גרמו למותו של טורינג בגיל 42. גדי רואה בפרשה זו נקודת "שפל" שאליו הגיעה המדינה הבריטית. לי הדבר נראה יותר כאופן הפעולה השגרתי הצפוי ממערכות החוק והמשפט אפילו של מדינה דמוקרטית והוגנת כמו אנגליה של שנות ה-50. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שכחתי לציין כי בעקבות הרשעתו נשללה מטורינג הרשאתו הבטחונית לעבוד כיועץ עבור הסוכנות הממשלתית לתקשורת והצפנה. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |