 |
כמה וכמה דברים בתגובה: קודם כל, כיתת המב"ר בכל שכבה בבית הספר התיכון שליד האוניברסיטה בירושלים (לידה בפי תלמידיו), היא חלק מפרויקט שהוקם בזמנו ע"י פרופ' פרנקנשטיין, שלמרות שמו היה מגדולי הפסיכולוגים לגיל ההתבגרות שחיו בעולם, והוא פרויקט שאינו נטול בעיות אך הוא מצליח למלא את ייעודו - ליצור קפיצת מדרגה השכלתית לתלמידים שבדרכים הקונוונציונאליות לא היו מגיעים לכך.
הערה שניה - בית הספר התיכון לטיפוח המצויינות במדעים ובאמנויות בירושלים אכן מזכיר את המודל שעליו מדובר במאמר שהצית את הוויכוח הנוכחי, וכשמו כן הוא - מקום שבו מנסים לטפח מצויינות שלפחות חלקה נובע מהשכלה משובחת. הוא לא על חשבון אף אחד וקיומו אינו פוגע כהוא זה בתקציבים שמופנים למקומות אחרים. אז מה רע בו?
והערה שלישית - איל מגד לימד בבית ספר אחר לגמרי והוא התיכון לאמנויות ששוכן, למי שמכיר, ליד גן הפעמון בירושלים. הוא, על פי הודאתו במאמר שפירסם במעריב לפני כשלוש שנים, נכשל בתפקידו כמורה לספרות, והסיבות לכך קשורות, בין השאר, למשהו שלא מספיק דובר בו עד עתה במקום הזה - הוראה וחינוך הן מקצוע!!! מי שלא יודע לעשות אותו לא יצליח בו. וכל הדיבורים על בתי ספר יותר טובים, ועל תכני הוראה יותר טובים ועל טיפוח חשיבה אצל התלמידים ועוד כהנה וכהנה לא שווים דבר וחצי דבר אם לא יובן דבר אחד פשוט - מורה שלא מקבל מספיק כסף כדי לגמור את החודש הוא מורה שיודע שבחברה שבה הוא חי עבודתו לא נחשבת, שהמדינה שבה הוא מנסה לעשות הכי טוב שהוא יודע ומסוגל לא רוצה ולא מעונינת במאמציו, שממשלות ישראל לדורותיהן מעדיפות תרופות אליל ופעלולי יחצ"נות על טיפול שורשי בבעיות החינוך.
אני מורה, מבחירה ולא מתוך כורח, ויום קבלת התלוש הוא יום ההשפלה החודשי.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש