בתשובה לשוקי שמאל, 09/06/08 17:11
 |
|
 |
||
|
||||
 |
הכתב הוא פרי של מחקר תיאולוגי? לא ידעתי. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
הנחלת ידע הקריאה והכתיבה היה במשך חלק גדול מן ההיסטוריה מונופול של אנשי הדת (נוצרים מוסלמים ויהודים). אני חושב שאת חלוקת המשאבים בין מדעי הטבע לבין מדעי הרוח כדאי להשאיר לכוחות השוק והחברה שבלאו הכי אינם נדיבים במיוחד כלפי המחלקות היותר רוחניות ואין צורך להוסיף שיפוטים ערכיים. אחרי הכל, אם יש אנשים הנהנים יותר מעיון בכתבים עתיקים ומויכוחים באייל מאשר מצפייה בטלביזיה או בילוי בחוצות, מה לנו כי נסנוט בהם? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא ברור לי כיצד דבריך באים בסתירה לדברי. האם הצעתי חלוקת משאבים שאינה פרי כוחות השוק? האם הצעתי לאסור על מחקר תיאולוגי? גם אנשי דת ואנשים דתיים, דוגמת נויטון או אוילר, לא הגיעו להישגיהם על ידי מחקר תיאולוגי, מכל מקום. הנקודה היחידה שלי היא שמחקר תיאולוגי לא מועיל לאף אחד יותר מאיסוף אופנועים. ולכן ההשוואה למחקר מתמטי שגויה, היות וכולם משתמשים במחשבים, אבל רק חלק אוספים אופנועים או חוקרים דתות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא כל דבר שנכתב באייל נועד לסתור מישהו או להתווכח אותו. לפעמים רוצים להרחיב את הנושא, להביע דעה סתם וכו'. רציתי פחות או יותר לבטא את דעתי, שבענייני ''רוחניות'' במלעיל מוטב לשמור את השיפוטיות רק למצבים קיצוניים כאשר העיסוק התקשורתי בזה כבר ''מגרד'' את עצבי השאנטי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא כל מחקר מתמטי מביא לבניית מחשב או לשכלולו. אפילו לא כל מחקר מתמטי מביא להישג טכנולוגי שימושי כלשהו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
' זהו, שאנשי הדת לא הנחילו משך אלפי שנים את ידע הכתב להמונים, והותירו דורות על דורות של בורים. הידע הועבר רק למספר זעום של כוהני דת ומיוחסים. פרופ' הרסגור דיבר פעם על 2% יודעי קרוא וכתוב בתקופת הרנסאנס. לימוד תורה בישיבות ובמדרסות קצת שונה מהמתודה האקדמית בפקולטות למדעי הרוח. גם התקציבים הממלכתיים. גם מספר הלומדים. כדאי ואף רצוי לסנוט בחבר'ה המבלים בחוצות בערבים, ובימים ממעטים להתווכח באייל מהמחשב בעבודה. זאת משום שאומנותם - תורתם, ולא בכל סטנד בבית המדרש מותקן חיבור לאינטרנט בפס רחב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אינני יודע באיזו אוכלוסייה ערך פרופ' הרסגור את הסטטיסטיקה שלו. מה שברור הוא שראסל טען שבימי הרנסאנס לא נעשתה עבודה פילוסופית.. במאה ה-8 ניסה קארל הגדול לפתוח בתי ספר ציבוריים ללימוד קרוא וכתוב ולא כל כך הצליח. הוא גם הכריח את הכמרים בני זמנו ללמוד לקרוא ולכתוב משום ש*הם* היו אנאלפביתים. במאה ה-11 עשרות רבות של בתי ספר גבוהים ללימוד דת, פילוסופה ומדעים נפתחו ברחבי ארופה בהשפעת בתי ספר דומים בעולם המוסלמי ולא כולם היו מוסדות כנסייתיים. במאה ה-12 הכומר היו מכנסיית פאריס, פתח בתי ספר להמונים. הוא גם פיתח שיטת קטלוג חדשה עם תקצירים של הספרים והוא כתב ספר על חוכמת הלמידה מקריאה שהיה פופולרי במשך כמה מאות שנים כספר לימוד. חוקר של תולדות האוריינות הארווי גראף מסכם כך את המאה ה-12: "שימושים מינהליים ואחרים באוריינות ובעיקר בכתיבה הורחבו על- ידי "מהפכות" עיוּר ומסחר, פיתוח החינוך של הציבור החילוני, עלייתן של השפות המקומיות, וכפירה פרוטסטנטית" - במאה ה-12! מאוחר יותר, במאה ה-14 באיטליה, אלפי נערים ונערות לומדים בבתי ספר ציבוריים... הרעיון ש"אנשי הדת לא הנחילו את ידע הכתב להמונים, והותירו דורות של דורות של בורים" היא תמונה מעוותת של תולדות התרבות בימי הביניים. מה הפלא שמתייחסים את המאמר של טיורינג מ-1937 כאל מאמר פילוסופי. גם לבורות יש פתיל ארוך מאד. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |