 |
|
 |
||
|
||||
 |
"הניחו לנו ולחיות" - מאמר מאת פרופ' צבי נאור, המחלקה לביוכימיה, אוניברסיטת ת"א ("הארץ", 14/12/2001). כפי שהיה צפוי, ממשיך קמפיין "אל תיגעו לנו בניסויים" במלוא העוז, והיום מתפרסם במסגרתו מאמר נוסף המכיל לא מעט נסיונות הטעייה שעובדים לא רע על כל מי שאינו מכיר את הנושא. גם ממאמר זה ניכרת בבירור העמדה הבלתי-מתפשרת של אנשי האקדמיה, שבניגוד למחנה המתנגדים אינם מוכנים לדון עם איש על שום פשרה משום סוג בכל מה שנוגע לניסויים בבעלי-חיים. מפתיחת המאמר ברור שפרופ' נאור מתקומם בראש ובראשונה על עצם העלאת הנושא לדיון ציבורי, שכן הוא כותב "לפתע פתאום, במקום לעסוק במחקר, אנו צריכים להסביר את המניעים שלנו לעריכת ניסויים בבעלי-חיים". אכן, שערוריה. ממתי צריכים מדענים להסביר משהו למישהו? נראה שנחיצותו של פיקוח בכל מערכת שהיא אינה דבר מקובל על כותב המאמר, והדרישה לפיקוח מפתיעה ואפילו די מרגיזה אותו. בהמשך מכנה הכותב את כל המתנגדים לדעתו בשם "יפי נפש" (כמה מקורי ובלתי-צפוי) והוא מעלה מולם מספר רב של שאלות רטוריות-כביכול תוך שימוש בלא מעט דמגוגיה. בין השאר שואל פרופ' נאור את המתנגדים למצב הקיים בנושא הניסויים ("המתלהמים נגדנו", בלשונו): "מה תגידו כאשר נזריק לילדיכם, הסובלים מהפרעה נפשית, תרופות שלא נוסו על בעלי-חיים? [...] מה יאמר האב - הקורא תיגר על מחקרינו - אם מחר ניתן לבנו החולה בדיכאון קליני תרופה שנבנתה תיאורטית במחשב ולא נוסתה על בעלי-חיים?" אכן, מעבר לרמיזות לכך שילדי המתנגדים לניסויים בבעלי-חיים סובלים בין השאר מהפרעות נפשיות ומדכאון קליני (עם הורים כאלה, מה הפלא) מועלות כאן שאלות נוקבות ביותר. האם מוכן הפרופסור הנכבד לשמוע גם את התשובות לשאלותיו? האם הוא מוכן לנהל דיון שבו יישמעו גם דיעות שונות משלו ע"י מדענים כמוהו? מהמאמר מהדהדת תשובה שלילית נחרצת. דרישתו של הכותב היא חדה וברורה: "תנו למדענים לעבוד, הניחו לנו ולחיות ואנו נביא מזור להוריכם הזקנים והחולים ולילדיכם החולים במחלות שונות ומשונות [...]". לסיום מתחייב הכותב כלפינו שאם רק נעזוב אותו לנפשו וניתן לו לעסוק במה שהוא טוב בו, יביאו לנו הוא וחבריו "על מגש של כסף" (בחיי שאני לא ממציא את זה) "את מהפכת מדעי החיים ופירותיה על כל היבטיה". נשמע מבטיח, בלי ספק, אבל גם לי יש כמה שאלות: מדוע בחרת, אדוני הפרופסור, דווקא בדוגמאות של מחלות נפש? האם אתה רומז על כך שיש ביכולתך לרפא עכבר מדיכאון קליני או לרפא חתולים מהפרעות נפשיות של בני אדם? מנין לקחת את התיאור הציורי אך המופרך כאילו כל תרופה עוברת בדיקות על "חיידק, וירוס, תולעת זבוב, שבלול, עכבר, חולדה, חתול, כלב, קוף, ולבסוף - בני אדם"? האם לא שמעת, כבוד הפרופסור, על כל הטרגדיות של תרופות שניתנו לבני-אדם לאחר שנבדקו בהצלחה על בעלי-חיים וגרמו לתוצאות איומות עבורם? האם נשמט מספרייתך המאמר שמוכיח אמפירית שיש סיכוי של פחות מחמישים אחוז שתרופה כלשהי תפעל על אדם באופן דומה לזה בו היא פעלה על בעלי-החיים בניסויים? ואם אתה דווקא מודע לכל הנושאים הללו אך מסיבותיך בחרת שלא להזכירם במאמר גם אם הדבר גורם להצגת תמונה מעוותת של הדברים, למה לעזאזל שנאמין לך לגבי כל שאר הדברים שאתה אומר? אדוני הפרופסור, שים לב: אנחנו לא אנשים קיצוניים. באמת שלא. אנחנו אנשים שיש להם שאלות קשות שלא זוכות לתשובה הולמת ממך ומעמיתיך לגבי המצב בשטח. אתה וחבריך חוסמים בעדנו כל אפשרות של פיקוח על מעשיכם שכולם נעשים תמיד בשם המדע והרצון להציל חיי אדם, אך בכל פעם שבכל זאת מזדמן לנו להציץ פנימה בלי רשות, אנחנו נתקלים במחזות קשים ומזעזעים שאינם תואמים במאומה את הפסטורליות של תיאוריך ואפילו אינם עומדים בנהלים שאתם עצמכם קבעתם. קרא היום במקומונים של "מעריב" (http://images.maariv.co.il/cache/ART222697.html) את התיאורים המפורטים של מה שקורה כרגע במעבדות הניסויים בגבעת רם, קרא על חוסר המיומנות הבולט של חלק מהחוקרים ושל האסיסטנטים, עיין בטיעוניהם של המומחים לחלופות שפסלת במאמרך באופן כה גורף, והסבר בבקשה כיצד כל זה תקין בעיניך ומה הקשר למחלות הקשות שחזרת ותיארת במאמר. כמי שהעיד על עצמו שהוא אוהב חיות, האם לאור התיעוד הקיים תוכל עדיין להישיר מבט ולטעון שבמהלך המחקרים לא נגרם שום סבל מיותר לבעלי-החיים? ואם בכל זאת היו פה כמה חריגות מהנוהל התקין, האם אין לדעתך מקום לשיפור אותם מנגנוני פיקוח שהוכח שאינם מתפקדים כיאות? אנחנו לא חיים במדינה טוטליטרית, ולא יתכן שבישראל בשנת 2001 הדרך היחידה לקבל מושג על המתרחש במעבדות הניסויים בבעלי-חיים תהיה ע"י התחזות לעובדי נקיון ושימוש במצלמות סתר. כגוף נאור, הצעד הראשון שהאקדמיה מצופה לנקוט בו הוא להסיר ביוזמתה את מסך החשאיות ולאפשר לגורמים חיצוניים לבקר את תהליכי המחקר על מנת לוודא שהנוהלים נשמרים בקפדנות מירבית. במקביל, הייתי מצפה מפרופסור בעל שם להתייחסות מעט יותר רצינית לחלופות הקיימות מאשר הקביעה הגורפת "אין מחקר במדעי החיים והרפואה ללא נסיונות בבעלי חיים". לצערי, כל עוד המסרים שבמאמר זה מקובלים על רובם המוחלט של אנשי האוניברסיטאות וכל עוד הסירוב לבחינה מחודשת של המצב בשטח מתנוסס כדגל בראש מאבקם, אין יסוד להניח שמשהו עומד להשתנות בקרוב בדרך בה מתנהלים ניסויים בבעלי-חיים בישראל לכל מטרה שהיא. |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |