בתשובה לדב אנשלוביץ, 16/05/00 17:43
 |
|
 |
||
|
||||
 |
א. אף אחד לא יצא להלחם על היהודים, זה נכון, אבל האנטישמיות לא הייתה כה רווחת כפי שהיטלר רצה להאמין. אשר לספינת הפליטים, אתה מדבר על הסט.לואיס, והיא יצאה לדרכה לפני תחילת המלחמה. אילו הייתה יוצאת לאחר המלחמה, יש להניח שהייתה מוצאת מקום מעגן. ב. מטוסים אמריקאיים לא יכלו להפציץ את פולין. מטוסים רוסיים, כמובן, הם סיפור אחר, ואלה כנראה המטוסים שבהם מדובר; פולין הייתה באזור ההשפעה הרוסי, והרוסים החלו בכיבושה של פולין (_לא_ בשחרורה) ביוני 1944. ואני לא חושב שהעובדה שהנאצים רצחו מליוני אנשים הזיזה לסטאלין - אחרי הכל, הוא היה עסוק ברצח המונים משלו, שלא פסק גם במהלך המלחמה. ג. התנהגות בעלות הברית המערביות הייתה רציונלית, על פי המידע שהיה בידיהם. לא הייתה להם כל אפשרות אפקטיבית להפסיק את הטבח (והם ידעו עליו - הבריטים קלטו ופיענחו את תשדורות האניגמה של האס.אס.), וכל מה שהם יכלו לעשות היה להביא לקריסתה של גרמניה כמה שיותר מהר. כשרואים את הסיפור מהזווית הזו, העקרון של הפצצת ברלין ולא אושוויץ נראה סביר יותר. לא יותר סימפטי, כמובן, אבל מלחמות עולם אינן דבר סימפטי. כנ"ל לגבי שווארצקופף - סך ההרוגים הישראלים במלחמת המפרץ הוא, כמדומני, 3. אין כל סיבה רציונלית לפרק קואליציה בגלל שלשה הרוגים ישראלים. כמובן, ממשלת ישראל לא הייתה חייבת לקבל את הדעה הזו... אבל היא קיבלה אותה, וקיבלה את ההגיון שאומר שארה"ב תעשה בשבילה את העבודה. ד. באחת הועידות - אני חושב שבועידת טהראן, 1943 - הצהירו צ'רצ'יל, רוזוולט וסטאלין שהם יודעים על פשעי המלחמה של הנאצים, ושהפושעים יעמדו לדין. במובן מסוים, הם עשו זאת: משפטי נירנברג קבעו את הכלל שיש פקודות שיש לסרב להן. גנרלים גרמנים וקציני אס.אס. בכירים ניתלו. להצהרת טהראן לא הייתה השפעה רבה, כי בסמוך אליה יצאו בעלות הברית בהצהרה - מפורסמת הרבה יותר - שהן דורשות את כניעתן ללא תנאי של מעצמות הציר. ההצהרה הזו, עם כל חשיבותה, גרמה נזק תעמולתי חסר תקדים. אחרי זה, לשום דבר שאמרו בעלות הברית לגרמנים לא הייתה חשיבות. הם נלחמו על הבית ועל החיים, ובשבועות האחרונים הם שלחו תלמידי תיכון לשדה הקרב. ה. המקרה של בולגריה לא כל כך ברור - היה סיפור שלם כשניסו להקים אנדרטה למלך הבולגרי; טענו שהוא שיתף פעולה עם הגרמנים. אבל בכל מקרה, מה שיכלו לעשות העמים הכבושים, שבאמת יכלו לבצע פעולות הצלה, לא יכלו לעשות בעלות הברית, שעד אמצע 1943 לא היו בכלל באירופה, ושנחיתתן באיטליה הייתה אסון איסטרטגי. ו. מסמכים שנתגלו לאחרונה - מאז פרשת הבנקים השוויצרים - מוכיחים מעל לכל ספק ששוויץ העמידה פני נייטרלית, אך למעשה הייתה בעלת ברית חשאית של הנאצים. לבעלות הברית המערביות לא הייתה השפעה עליה. השוויצרים התנהגו בצורה מחפירה - כיום, אגב, הם מודים בכך - אבל חשוב לרגע על מצבם: מוקפים מכל עבר בכוחות גרמנים או פאשיסטיים. מה אתה היית עושה? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
שם התגובה כשם הספר שיצא לאור על ידי מרטין גילברט ספר שיצא לאור באנגלית ב-1981 ובעברית 1988. בפרק 21 "בריחה מאושוויץ-אפריל 1944"כתב הסופר: "דצמבר 43 בעיקבות כיבוש דרום איטליה בידי בעלות הברית נקבע הבסיס האוירי של בעלות הברית בפוג'ה. ....משהוכנס לשירות מטוס קרב מסוג מוסטנג הוארך טווח הטיסה ל-1,350 קילומטר. טווח גדול אשר איפשר למפציצים להרחיק למטרות דרום פולין ושלזיה עילית, שבה שכן מחנה אושוויץ. ב-4 באפריל טס מטוס סיור בגובה 7,900 קילומטר מעל מונוביץ ששכנה 4 קילומטר מזרח לאושוויץ. התוצאה - 20 צילומים שבשלושה מהם הופיע מחנה אושוויץ בעצמו." לוקט מעמודים 175 ו-176. במפה המצורפת לספר מראים את נתיב הרכבת שהגיעה מטריאסט לאושוויץ, כך שמטוסים יכלו להפציץ את מסילות הברזל המוליכות למחנה זה. ב-7 באפריל ברחו שני יהודים אחד מהם חיבר ספר "ברחתי מאושוויץ" בשם אלפרד וורבה. המחבר כותב שההנהגה ההונגרית והסלובקית לא האמינו לדו"ח עקב חוסר הנסיון וקלות דעתם. רודולף וורבה (אלפרד) כותב בספרו שעדיין אין מענה לשאלה למה אלו שהיו בהונגריה קרי: קסטנר וחבריו שהיו בידם הוכחות ממשיות למתרחש נמנעו מלנקוט באמעים.(עמוד 346) זאת אומרת שבעלות הברית יכלו להפציץ את קווי הרכבות שהוליכו יהודים לאושוויץ במספרים גדולים מאד. בספר ברחתי מאושוויץ מביא המחבר את מרטין גילברט בעמוד 353, ומנתח את המדיניות הבריטית והאמריקאית, וכתבו ששליחויות מסוכנות למרחק גדול בוצעו באותם חודשים של 1944 הצנחת אספקה לוורשא או הפצצת תעשיות בשלזיה. לכן היסוסים של מנהיגי בעלות הברית והתנערות על ידי תרוצים קלושים הם שמנעו שליחת מפציצים ולא בעיות טכניות. אפשר לעיין בספרים הנ"ל בכל ספריה. בסוף דבר של מרטין גילברט. עמוד 309 מציין:"בקיץ 1944 עמדו לרשות בעלות הברית מידע מקיף על הקורה באושוויץ וכן עמדה לרשותה היכולת הטכנית להפציץ הן את מסילות הברזל המוליכות למחנה והן את תאי הגז המחנה עצמו. ....מטוסי בעלות הברית עברו מעל המחנה פעמים מספר ואפילו הטילו עליו בשוגג פצצות מספר.....הכשלונות של בעלות הברית שנשאו באחריות להם... יש תשובה להיסטוריונים אלו??? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה הולך להיות ארוך. קצת סבלנות. אני מפנה אותך לספרו של ריצ'רד אוברי, *מדוע נצחו בעלות הברית במלחמה", ישראל, 1999, במיוחד לפרק 4, העוסק במלחמת ההפצצה. הוא מבהיר שם שעד סוף 1943, מטוסי הקרב עזבו את המפציצים עם ההגעה לגרמניה, מפני שהטווח שלהם לא איפשר להם להמשיך. בתחילת 1944, עלו על הרעיון של מיכלי דלק נתיקים, שאיפשרו למטוסי הקרב להגיע עד ברלין - ולמיטב הבנתי, לא מזרחה משם. במערכת ההפצצות נספו כ140,000- אנשי צוות אוויר, ואבדו כ21,000- מטוסים. אולי זה מכניס לפרופורציה את נושא המלחמה באוויר; אנשים מדברים כאן על "הפצצת אושוויץ" כאילו זה דבר שמבוצע ללא כל בעיות, תקלות, או אבדות. אין הדבר כך: איכות הניווט הייתה נמוכה מאד, עד אמצע 1944, רוב המטוסים לא פגעו במטרות המיועדות, ובשום מקרה כמעט לא יצא דיווח בנוסח "כל מטוסינו שבו בשלום לבסיסם". הדיווח על מטוסים שהגיעו בשוגג לאושוויץ הוא נכון; השאלה היא האם הם גם חזרו הביתה. אני סקפטי בקשר לכך. בסוף המלחמה - אוגוסט-ספטמבר 44' והלאה - היו לבעלות הברית בסיסי אוויר בצרפת; אבל מטוסיהם היו עסוקים הן בסיוע לכוחות הקרקע, הן בהפצצת מטרות תעשיה בגרמניה, והן בלוחמת צוללות. האם היה כדאי לדחות את חורבן הרייך בחודש-חודשיים כדי להשמיד את אושוויץ? קברניטי הברית חשבו שלא. לדעתי, הם צודקים. אני לא יודע מיהו מרטין גילברט (האם הוא אותו גילברט שכתב את "יומני נירנברג"? - אבדוק.), אבל אני יודע שמטוסי בעלות הברית *לא* סייעו למרד ווארשה (לא המרד בגטו, אלא מרד וארשה הגדול, באוגוסט 1944), אלא התחננו בפני הרוסים שיעשו זאת - אבל הרוסים העדיפו לעמוד מהצד, להניח לגרמנים לחסל את המורדים - ורק אז להכנס לוארשה, אף שהיו במרחק של מסע יום אחד מן העיר. כן, בעלות הברית (באמצעות אולטרה) ידעו על ההשמדה המתבצעת. האם היה עליהם להסתכן באובדן אלפי בני אדם ומאות מטוסים כדי לגרום לתקלה זמנית במערך ההשמדה הנאצי? או שאולי היה עליהם להתמקד בהשמדת הכלכלה והתעשייה הגרמנית? זה לא נשמע סימפטי, אבל השמדת אושוויץ לא הייתה מקדמת שום מטרה צבאית של בעלות הברית. אשר לטרייסט - טרייסט היא עיר תעשייתית חשובה באיטליה, ונמל מרכזי. מסילות הברזל שיצאו ממנה הגיעו גם לאושוויץ - אבל הם הגיעו גם למאות מקומות אחרים. במלחמה באיטליה, האינטרס של בעלות הברית היה לשמור על כל דרך, מסילה, וגשר, מפני שהתקדמותם הייתה בקצב צב, וכלי הנשק העיקרי של הגרמנים היה בדיוק השמדת מסילות הברזל, הדרכים והגשרים. הפצצת רשת מסילות הברזל של טרייסט הייתה פוגמת ישירות במאמץ המלחמתי באיטליה. בקצרה, מסוף 1944 אפשר היה להתקיף את אושוויץ. מאחר ואושוויץ שוחרר בינואר 45', וההתקדמות הרוסית הייתה מהירה, אני בספק אם היה כל טעם בהפצצת אושוויץ על ידי בעלות הברית בשלב מאוחר זה של המלחמה. כל פצצה שנפלה על הרייך תרמה לסיום המלחמה; אין מקום להניח שהפצצה על אושוויץ הייתה מועילה באותה מידה, או במידה כלשהי - והיא הייתה כרוכה באובדן עשרות מטוסים, מאות ואלפי אנשי אוויר, שעדיף היה שיפציצו את גרמניה. מסריח, נכון, אבל מלחמה היא עסק מסריח, במיוחד מלחמת העולם השניה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למיסטר גורביץ הנכבד, יש לי בעיה קשה. אני חושב מאד, כאשר אני רואה ספר, קשה לי להתיק את עיני ממנו. קשה לי לעבור ליד חנות ספרים ולא לקרוא. אתה חושב שזה לא קשה? אני פשוט יודע שעיקר לימודי לא בספרים אלו! לשם מה אני אומר לך: א. היום ראיתי בחנות סטימצקי ספר הנקרא "כוח הפרמידה" מאת מקס טוט וגרג נילסן. בהוצאת אור-עם. ושם בעמוד 98 :"אנו מאמינים שתאורטיקנים בני זמננו מרשים לעצמם להיות עסוקים בתאוריות שלהם עצמם, והם כה עסוקים בהגנה עליהן שאין להם היכולת לעסוק בהשערות אחרות העשויות להיות מוצקות באותה מידה כמו זו שלהם." אני חושב שניפגש עוד במשפט זה כמה פעמים כאן, נראה לי חכם אולי לך לא כל כך?! ב. יש לי בבית ספר ישן בשם "תשע נשמות" -סיפורו של אלן דיר על הקרב על בריטניה. מאי 43 , זה בסדר מצידך, שם כתוב על הכנסת מכלים נתיקים. ועל ליווי המפצצים עד מקום ההפצצה ואחר כל אחרים ליוו אותם. זה לגבי מכלים נתיקים, נא להתעדכן. יש גם ספר "עימות באויר" של שמואל גורדון הדן על האסטרטגיה של פיקוד המפציצים,נעשו שם הרבה שגיאות, ובמיוחד שרק אחוז אחד(12 אלף טון מתוך מיליון ומאתיים אלף טון)של פגעו במטרות. בכל אופן עד סוף 43 לא נגרם נזק משמעותי לגרמניה. (עמוד 62) ובאוקטובר 43 ליוו את מפציצי הבריטים גם מטוסי מוסטנג ובתקופה זו, הצטרף למערכה פיקוד המפציצים ה-15 מאיטליה שגרם לקשיים גדולים במערך ההגנה הגרמני. אני הזכרתי עיין שוב, את הבסיס האמריקאי באיטליה, פוג'ה. ההכנות לקבלת היהודים לאושוויץ החלו באפריל 44, מאמצע מאי 44 החלו בגירוש יהודי בקצב של שנים עשר אלף יהודים ליום. האם אי אפשר היה לעקב או לעצור את השמדת היהודים אז על ידי הפצצת מסילות הברזל המוליכות לאושוויץ, וצריך לדעת שבאותן מסילות גם הובילו הרבה חומרי מלחמה?? ועיין בהרחבה בתיאורי המבצעים להצנחת הספקה לנצורי ווארשה. איני מתייחס כלל לסטאלין כל משך הדיון!! אני חוזר ואמור שלשה דפים של תודה לכל אלו שפתחו בפני המחבר את ארכיונים שלהם, אתה מבין מה אותו מרטין גילברט עשה?? אתה יודע כמה יהודים היו יכולים להציל אם היו מפצצים את אושוויץ מאוקטובר 44?? נסית לספור?? לא דיברו על תאריכים של שנות 43 !!! אני מקווה שתוכל קצת לחשוב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. יהודים גורשו מאיטליה למחנות ריכוז והשמדה כבר ב-1943, עם כניעת איטליה והכיבוש הגרמני. ב. מאיפה התחילו לגרש 12,000 יהודים ביום במאי 1944? האם אתה מדבר על הונגריה? ג. שוב, עיין ב"למה ניצחו בעלות הברית". הספר מסכם את המחקר העדכני, עד 1995, בעוד שהספרים שלך מיושנים יותר. הוא מעניק אחוז פגיעה גבוה יותר להפצצות - תחילה, אכן, מדובר באחוז אחד, אך מאמצע 1944, מדובר כמעט על 50% פגיעה. ד. שוב, אני לא חושב שהפצצת מחנות הריכוז הייתה מונעת את רצח האסירים. לכל היותר, אנשי האס.אס. היו יורים בהם ולא מחניקים אותם בגז. כשהרוסים התקרבו אל המחנות, הגרמנים החלו ב"מצעדי המוות" הידועים לשמצה, שהרגו רבים מאד מהאסירים. בהתחשב בכך, בהתחשב בעובדה שרבים מטייסי ומטוסי בעלות הברית היו אובדים תוך ההפצצה, ובהתחשב בכך שהדבר לא היה מועיל בשום דרך שהיא לקיצור המלחמה - החלטת בעלות הברית שלא להסתכן ולהפציץ את המחנות היא סבירה. היא לא סימפטית, אולי לא אנושית, אבל היא הייתה הכרחית בתנאי המלחמה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למר גורביץ הנכבד שבוע טוב, ראיתי את הספר של אוברי "מדוע ניצחו בעלות הברית", אבל כמה דברים, א. אין הספר מתייחס לנקודה ספציפית של הפורום במלחמה אלא ככלל, לאיזה ספר אתן יותר משקל בשיקולי לספר כללי שלא מרבה להביא סימוכין לנקודה הזאת או לספר הדן אך ורק על נקודה זאת? ב. כמות ההוכחות ההיסטוריות שמביא מרטין גילברט בספרו מלאה במובאות מארכיונים לא מעלה או מורידה כאשר בא אדם אחר וכותב כמה מילים על נושא זה. כאשר אתה תראה את כמות טיעוניו של מרטין גילברט תוכל להסכים איתו. ג. מה אעשה ויש עוד הסטוריונים התומכים בטיעוניו של גילברט. בשעת לילה מאוחרת, אחרי סעודת ליל שבת שעפעפי כמעט נעצמו החזקתי את עצמי לרענן את זכרוני בספר שהיה טמון בשורה שניה ולכן לא הבאתיו עד הנה. שם הספר "בריטניה ויהודי אירופה 1945-1939" שם מחברו ברנרד וסרשטיין הוצאת עם עובד(דרך אגב רוב ספרים אלו קניתי בחנויות יד שניה בירושלים שמחיריהן ממש זול) בעמוד 251 אומר המחבר שבקיץ 44 חל שיפור טכנולוגי ניכר בדיוק ההפצצות וגם האפשרות להפציץ היה יותר טוב. בעמוד 253 מביא המחבר את הכמתו של צרציל ואידן באופן עקרוני להפצצה,וגם מהן מטרות ההפצצה. עמוד 254"אולם אף שההצעה זכתה לתמיכתם במהירה והברורה של ראש הממשלה ושר החוץ היא לא בוצעה מעולם." מובאת שם תשובתו של שר האויריה מר סינקלר ותגובת מר אידן "הוא לא נתבקש לחוות דעתו בענין,הוא נתבקש לפעול" כל הזמן מטה חיל האויר בדק את ההצעה ללא התלהבות בבדיקת הדברים. ובעמוד 258:"התוצאה היתה עדות מרשימה לכושרם של אנשי שירות המדינה הבריטי לעקוף את החלטות השרים". בהמשך אותו עמוד:"משרד החוץ לא טיפל בעניין ביושר ובכנות,לא נעלמה מהעין". ושוב חוזרת שם מה שכבר כתבתי שליד אושוויץ כבר הפציצו מטרות תעשיה, ולא יכלו לומר שיש בעיות טכניות ועכשיו תקשיב מר גורביץ , בסוף עמוד 259:"אומנם נכון כי ביולי 44 פסקו הגירושים של יהודי הונגריה לאושוויץ, אולם מאזורים אחרים נמשך גרושם עד לסתיו.היקף הרציחות בשלב האחרון היה עצום. במשך יממה אחת באוגוסט נשרפו ליום כ-24,000 גופות תאי הגזים המשיכו לפעול עד סוף אוקטובר. רצח שוכני המחנה נמשך עד ערב שיחרורה של אושוויץ בידי כוחות רוסיים,27 ינואר 45. דעתו של משרד החוץ כי הפסקת הגרושים מהונגריה לאושוויץ יולי 44 מבטלת כל צורך להתקיף את המחנה . היתה מיוסדת על טעות." לא כתבתי הכל וסמכתי על אפשרותך לעיין בספרים אלו. העתקת כל הדברים הנוגעים לעיין היתה לוקחת לי הרבה זמן ולך -לקרוא הרבה דפים כאן. טייסים אמריקאים אחרים שנחתו בשטחים רוסיים התקבלו בקרירות ב-21 יוני 1943 ולכן הופסק נסיון זה, אבל לא נאסרו. לגבי מבצע דוליטל עם מה שהיה קרוי "כוח משימה 16 " 17 לאפריל 1941 מטוסו של סרן יורק הצליח להגיע לולדיווסטוק שאר חמשה עשר המפציצים נחתו בסין הכבושה על ידי היפאנים....היתר ביניהם דוליטל נותרו בחיים והגיעו בדרכים שונות לקוים של צ'אנג קיי שק. בכל אופן אם המידע מגיע מארכיון , צריך רק לפרשן אותו נכון ולבדוק שאין סתירות, כך שהספר שהזכרת אינו דן בהרבה מקורות, ולפי זכרוני ,מה שראיתי בהקדמת הספר הוא דן יותר על המורל ועל רוח הקרב של בעלות הברית. אבל זה מזכרון, מבחינתי הספר היה ראוי לעיוני לגבי מה שקרה ביפאו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כנספח לספרו של ורבה, יש את סיכום של הפרופ' שון קונווי, (קולמביה הבריטית). הסיכום ארוך מאד, לא אוכל להביא את כולו, אבל, זה סיכום מבולבל מאד, שבמקרים מסוימים מתעלם מעדותו של ורבה עצמו, בעוד שכל העבודה מתבסת עליו... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין לי הרבה מה להוסיף, אבל כדי לבדוק את האופציה החומה אוסיף בכל זאת שמשתתפים אחרים הראו באותות ובמופתים שמטוסים אמריקאיים אכן יכלו להגיע והגיעו לאזור אושוויץ. חוץ מזה ככל הידוע לי גם ברית המועצות הייתה שותפה לבעלות הברית, ומטוסים שלה שאתה מוכן להודות שאכן בצעו שם משימות, היו מטוסים של בעלות הברית בדיוק כמטוסי אמריקה. היה שיתוף פעולה בפעולות המלחמה והיה יכול להיות גם שיתוף פעולה בהצלת יהודים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. העובדה שקוראים באייל ציינו שמטוסים אמריקאים טסו מעל אושוויץ איננה אומרת דבר; הכותבים הללו אינם הסטוריונים ואין להם נגישות לטקסט המקור. הם מושפעים מהמיתוס של "האמריקאים יכלו להפציץ את אושוויץ, ולא עשו זאת", וזהו אכן מיתוס - הודעה מפורטת בנושא תכתב בימים הקרובים, בתקווה עד מחר. ב. מי שטוען ש"מטוסי ברית המועצות היו מטוסי הברית בדיוק כמו מטוסי ארה"ב" הוא, במחילה, בור שאיננו מבין על מה הוא מדבר. אני אזכיר שוב שקולונל דוליטל, טייס אמריקני שהפציץ את יפן ונחת נחיתת אונס בשטח הסובייטי, ישב בשבי הסובייטי עד סוף המלחמה. וזו רק דוגמא אחת מני רבות. את הבורות שלך תחסוך ממני. סטאלין דמה להיטלר, לא לצ'רצ'יל ולרוזוולט. אם אתה מתכוון לטעון שהוא ידע על השמדת יהודים, ולא היה אכפת לו מכך, או שהוא בזדון נמנע מהפצצת מחנות ריכוז - אני לא אתווכח איתך, מפני שזה כנראה נכון. סטאלין, והמערכת הסובייטית כולה, היו אנטישמיים. מעשיהם או מחדליהם לא מקרינים על שאר בעלי הברית כהוא זה. ג. אני "לא מוכן" להודות בכלום. אני לא על דוכן נאשמים פה. אני מנסה להציג תמונה קצת יותר מורכבת מהתמונה שמציגים בבתי הספר הישראליים. זה הכל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בתחילת הספר שלא מרטין גילברט "אושוויץ ובעלות הברית" יש שלשה עמודים של הבעת תודה לכל אלה שפתחו את הארכיונים בפני המחבר. אי אפשר להעתיק כאן את כל הארכיונים שנתנו רשות למחבר להסתכל ולעיין בחומר שכתב. דוחות אישיים למנהיגי בעלות הברית,למפקדים צבאיים, למדורי מידע של צבאות הברית, להיסטוריונים שכיוונו את המחבר למידע המאשש את דבריו. אף אחד לא מצפה ואף אחד אינו רוצה לקרוא שלשה עמודים של הבעת תודה, אפילו אם זה מזכה בנקודות להבנת הטיעון. פרופסור רות לין מבית ספר לחינוך-אוניברסיטת חיפה בסוף הקדמת לספר שואלת:"מדוע קולו של הספר(ברחתי מאושוויץ) מגיע אחרי 35 שנה ביוזמת אנשי חינוך ולא היסטוריונים?" ובסוף דבר בספר "ברחתי מאושוויץ" מפרופסור להיסטוריה ג'ון ס. קונווי אוניברסיטת קולומביה , וונקובר, קנדה מסכם את המחבר ומעלה תהיות הסטוריות על מעשה בעלות הברית. ...אז תמיד אתה רוצה את כל הספר כאן ....?? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בויכוח על יכולתם של מטוסי בעלות הברית להגיע לאושויץ דווקא אתה הוא זה שלא מביא שום מקורות אלא טוען שוב ושוב את אותם הדברים, כשהחיזוק היחיד שאתה מביא לדבריך הוא המילים ''אומר שוב'', ולפחות עלי זה לא עושה כל רושם. לעומתך, אלה שעונים לך מסתמכים על ספרים ומקורות. שים לב לתגובת עזר למעלה. קשה לי לחשוב על הבאת מקורות יותר טובה, כשמדובר לא על איזה עיתון מדעי אלא על פורום באינטרנט. סטאלין אכן לא היה דמות נחמדת וגם לא אהב במיוחד יהודים (בלי להציב לו ציון בסולם היטלר) אבל באותה תקופה הוא היה בברית עם בריטניה וארצות הברית, קיבל מהם נשק והם היו יכולים להשפיע עליו בנקל. איני חושב שהידע שלי עליו פחות משלך, ומתן הציונים שאתה מעניק לי בנושאי ידע אינם במקום. איני חושב שזה המקום בו עלינו ''לפאר'' איש את רעהו, אבל אם תתמיד בכך, תווכח שבלית ברירה גם אני יודע לעשות זאת. איני יודע עם הקטע על ''ההודאה'' הוא סתם אי הבנה או הוצאה מכוונת של דברים מהקשרם. בודאי לא מדובר כאן על ספסל נאשמים אלא על דברים שכתבתי ושהם ברורים מספיק במקור כך שאין צורך להוסיף דבר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מתעלם מדברי: בעלות הברית לא הצליחו לשכנע את סטאלין לשחרר טייס אמריקני שהיה שבוי אצלו עד תום המלחמה. זו דוגמא אחת. הברית הייתה מאד חד צדדית: הרוסים קיבלו הכל (כולל את כל מזרח אירופה) ולא נתנו כלום - להוציא, כמובן, ניצחון על הצבא הגרמני. לאחר קרב קורסק, ב-43', אמר סטאלין לרמטכ"ל שלו, "הם יפלשו לצרפת במאי. אנחנו נוכל לנצח את הגרמנים גם בלעדיהם, אבל זה מועיל" - ומדברים אלה נגזרת כל ההתנהגות שלו כלפי בעלות הברית. חלק נכבד מהדברים שהעלה עזר לא היו מוכרים לי, ואני אנסה לאתר את הספר שהוא דיבר עליו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התעלמתי מהסיפור על הטיס האמריקאי משום שהוא נראה לי לא כל כך חשוב. היה אז גם הסיפור על היעלמותו של הדיפלומט השבדי וולנברג שלא נפתר עד היום. גורלם של הבודדים בתוך המערכת הבירוקרטית הסוביטית, אני מניח לא היה אז בראש מעיניהם של המובילים, ואני מניח שבצדק לא יכלו לעסוק בכך בצורה מסיבית. גורלו של העם היהודי, לעומת זה היה עניין גדול שהצדיק מאמץ ממשי. היו כמובן גם מתחים בין בעלות הברית שנבעו ממחשבות על אזורי ההשפעה בעולם אחר המלחמה. ידוע גם שבזמן מסוים הרגיזו האמריקאים את צ'רצ'יל משום שהתקרבו לסטאלין, ונכנעו לדרשותיו יותר ממה שהוא רצה. אבל, בעצם, כשאני חושב על כל העניין מחדש נדמה לי שבלהט הוויכוח שנינו איך שהוא נכנסנו לסמטה לא כך חשובה, והתברברנו בה. הטענה המרכזית שלי הייתה שעמי העולם בכלל ובעלות הברית בפרט לא עשו להצלת היהודים, למרות שזה היה באפשרותם. אתה הפרדת את אחת מבעלות הברית החשובות ברית המועצות , ולגביה הסכמת אתי. אז למה לי בכלל להתווכח. לגבי ברית המועצות אתה מסכים אתי. לגבי השאר המשך להתווכח עם עזר. אין ספק שבעניין יכולת התקיפה של מטוסי בעלות הברית המערביות הוא בקי ממני. אני אשקיף מהצד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לגבי הפצצת אושוויץ, ישנן עדויות ראיה רבות, האמריקאים ו\או הבריטים הפציצו מתקן צבאי שעמד בשטח מחנה אושביץ, רודולף ורבה מספר שבעת שהוא הסתתר לפני יציאתו מהמחנה, היתה הפצצה על משדר בשטח המחנה... לגבי הפצצת אשוויץ מצטט ההיסטוריון פול ג'ונסון את עוזרו של א. אידן, שר החוץ הבריטי "אין מה לעשות אידן שונא יהודים..." לכן לא הפציצו, צ'רצ'יל נתן הוראה לעשות מה שאפשר, אבל אידן חסם אותו... |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |