|
||||
|
||||
1. כי לא זורקים אוכל. 2. כי זה מה יש ועם זה צריך להסתדר. 3. כי יש ילדים רעבים בהודו. |
|
||||
|
||||
א. אם הוא היה מקשיב לי מלכתחילה לא הייתי צריכה לזרוק את המנה עליה שילמתי במיטב כספי (והוא גם היה חוסך שליכטת-חומוס) ב. במצב העניינים הרגיל (כלומר, לא מצב של רעב קיומי) אני אל רואה סיבה להסתדר עם דברים מגעילים, כשם שאני לא רואה סיבה ללבוש נעליים לוחצות או סוודר מגרד. ג. באותו היום הייתה חיילת רעבה גם בתחנה המרכזית ירושלים. לא צריך להרחיק להודו. |
|
||||
|
||||
אני איתך, אחותי. |
|
||||
|
||||
אגב, קראתי פעם טור של איזה חובב אוכל, שמספר איך הוא וחבריו רצו להרשים את מארחיהם בחו''ל והכינו להם את הטחינה המושלמת. רק שהמארחים טעמו וחטפו גועל מהנוזל האפור החמצמץ. |
|
||||
|
||||
מה שמזכיר לי, שמעתי פעם את אחד מעובדי החברה בחו"ל שביקר אותנו כמה פעמים מתאר לחבריו שם את חווית החומוס בישראל: "הם לוקחים אותך לאכול חומוס באזור שקוראים לו יפו, כל פעם במקום אחר, וותמיד עוד לפני שאתה טועם אותו הם יגידו לך שהחומוס הכי טוב הוא במקום אחר ואתה חייב ללכת לשם." |
|
||||
|
||||
3. בניקוי ראש היה פעם קטע שבו האימא אומרת לילד שלא רוצה לאכול: "אתה יודע כמה ילדים רעבים יש בהודו?" ואז באים כמה ילדים הודים מסכנים ואומרים: "ואם הוא כן יאכל, אנחנו לא נמות ברעב?" |
|
||||
|
||||
זה באמת טיעון שאף פעם לא הבנתי. איך העובדה שאני אוכלת משהו כאן יכולה לעזור ולו לילד הודי רעב אחד? |
|
||||
|
||||
בעלי הטיעון הזה לא דואגים לרווחת הילד ההודי אלא הם אומרים לילד הסרבן ''תראה כמה טוב לך לעומת מי שאין לו מה לאכול''. גישה פולנית קלאסית. |
|
||||
|
||||
דווקא תעזור: אם לא תאכלי את החומוס/דייסה/תרד, מן הסתם תאכלי משהו אחר, כך שבסך הכל צריכת המזון שלך (זה שאת אוכלת וזה שאת זורקת) עולה. עוד מיליארד ילדים כמוך בעולם השבע, עולה הביקוש למזון בעולם, מזון בעולם מתייקר, מזון גם בהודו מתייקר, ילד הודי רעב יותר. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |