 |
א. נראה שהחיסולים/טיהורים בבריה"מ היו גרסה סטליניסטית של המהפכה המתמדת של מאו. נראה שסטלין ייחס לעצם התהליך המתמיד של טיהור וחיסול חשיבות עליונה. ההשערה שסטלין חיסל את כל הצמרת הצבאית כדי להבריא את הצבא האדום (למשל כתוצאה מן הכשלים של המלחמה עם פולין 1920) היא ככל הנראה רק רציונליזציה. הוא חיסל אותם מפני שבפסיכולוגיה שלו, טיהורים וחיסולים היו שווי ערך לגיזום וטיפוח העץ של המהפכה הסובייטית. החיסולים במוקדי הכח (צבא ומפלגה) מתפרסים על כל תקופת שלטונו כאשר רק העליות והירידות באינטנסיביות התהליך תלויות בארועים חיצוניים.
ב. וורושילוב ובודיוני לא הוחזרו משום מקום.הם תמיד "היו שם" בתפר שבין המפלגה לצבא. בדרך הטבע חיסולם של כל האחרים בצמרת הצבאית חיזק מאוד את מעמדם. וורושילוב ובודיוני ניצלו דוקא בגלל חוסר היכולות שלהם. הם היו חברי מפלגה ותיקים, חברים ותיקים בחוג המקורבים של סטלין ומספיק אפורים וחסרי יכולת כדי לא לסכן את האוטוריטה והעליונות של סטלין עצמו.
ג. טוכצ'בסקי, לשם דוגמה מן הקצה השני, היה עצמאי מדי, בעל דעה ומעמד משלו והתנגש עם סטלין יותר מדי פעמים מאז 1920, מכדי לשרוד בצומת השלטון הסובייטי.
ד. נראה שהסברה שיש בעיות בצבא האדום היתה קיימת בין 1920-1940. התוצאה של הידיעה הזאת היתה די זהה לשאר המפעלות של המפלגה הסובייטית: אוסף תכניות גרנדיוזיות (חומש וכו') שהניבו אוסף של צעדים טוטאליטריים אך נוגדים וסותרים זה את זה, כך שחלקם פעלו כדי לחזק את הבטחון הלאומי (הגדלת סדר הכוחות, הגדלת מרכיבי השריון, אויר ובפרט ארטילריה, הרחקת התעשיות הצבאיות מן הגבול) ןאחרים כנגדו (חיסול אליטת הקצינים המקצועיים, מימוש המודרניזציה של הצבא האדום ע"י טקטיקות ותורות לחימה מיושנות לחלוטין).
ה. העובדה שסטלין לא רצה לראות את האפשרות של מלחמה בסתיו 1941 מתאשרת די בודאות ע"י תגובותיו ופעולותיו ביחס לאלו שהזהירו אותו מפני מתקפה. אם הכל היה חלק מהעמדת פנים של מוח שטני אך נעלה, מדוע היה צורך להאשים בבגידה ואף לנקוט בצעדים לא-הפיכים כלפי חלק מאנשים אלו.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש