בתשובה לדורפל, 19/05/08 4:05
 |
|
 |
||
|
||||
 |
א. לגבי הפרוזה אפשר לנסות בשמואל ב' פרק יב: "ויאמר: בעוד הילד חי, צמתי ואבכה, כי אמרתי: מי יודע, וחנני ה' וחי הילד; ועתה מת, למה זה אני צם? האוכל להשיבו עוד? אני הולך אליו, והוא לא ישוב אלי.". המספר התנ"כי בגלל אופיו של הספר הוא צייר אומן המתמחה בתאור התמונה הגדולה באמצעות משיחות מכחול ספורות. משפט אחד, בד"כ בלשון הדיבור הפשוטה ביותר, מצליח לפעמים להעביר לך את כל עומק הרגשות של הדמויות ואת כל התפיסה התאולוגית-תיאוסופית שלהן. זוכר את "הרצחת וגם ירשת?"?. ב. אני לא מתוכח על מיקומו של התנ"ך בדירוג שלך. אני בעד קו המחשבה הבא: אני יודע שמיליארדים קראו בתנ"ך לאורך הדורות, מכאן שהוא אינו משעמם הרבה מאוד אנשים. אותי אישית הוא משעמם, אבל זה כנראה עניין של טעם (ושיעורי תנ"ך רבים מדי?). הספר כנראה לא נכתב עבורי. כאשר אני מארגן רשימה של "הספרים המשעממים ביותר בעולם", האם מטרתי להעליב את חצי האנושות ולרמוז שכל מה שמעניין אותה הוא נחות/משעמם? הייתי מנסה לארגן רשימה של ספרים שרק חריגים מעטים ימצאו בהם עניין ולא מכליל ספרים שסתם אינם לטעמי או בתחום העניין שלי. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
''הרצחת וגם ירשת'' הוא משפט חביב ביותר כשמשתמשים בו מטאפורית, אבל, למיטב זכרוני, נאמר בתנ''ך בהקשר מילולי לחלוטין. כך שהתנ''ך הוא מקור לביטוי ציורי יפה, אבל הוא עצמו לא זוכה כאן ממני לקרדיט רב על הספרותיות שלו. אבל הדוגמה השניה (הראשונה) דווקא נחמדה. אני לא חושב שאמרתי שאין בתנ''ך שום דבר מעניין. אם כן - אני לא חושב כך. אבל העניין הוא ברובו לא כיצירה, ולא נובע מאיכות הכתיבה, אלא בעניין ההיסטורי (תפיסות העולם והמנטליות של אותן תקופות). יש, כמובן, יוצאי דופן גם כאן, אבל גם הם לא נשגבים לרוב יתר על המידה, ומה שעומד לזכותם הוא במידה רבה זכות הראשונים (או לכל אופן זכות המוקדמים), ההקשר רב ההוד וההדר שיש לתנ''ך בתרבות שממנה צמחנו, ולארכאיות החביבה של השפה התנ''כית. הכל לדעתי, כמובן. אם להעליב חצי מהאנושות הוא תנאי הכרחי להבעה מנומסת של דיעותיי ללא ייפוי שלהן... זה מחיר שאני מוכן שחצי מהאנושות תשלם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. ''''הרצחת וגם ירשת'' - תקרא שם באיזור את פרשת בת שבע ואוריה החתי ומשל כבשת הרש. אם לצטט את מאיר אריאל - ''סיפור חזק וטוב''. (אני רק מקווה שלא התבלבלתי עם אליהו ואחאב). ''תה פלחי תפוח'' לא יזיק. ב. נראה לי שתוקפים יותר מדי את ערכו ההיסטורי של התנ''ך. ברור שהתנ''ך אינו היסטוריה במובן האקדמי של ימינו מכיוון שלמספר יש אג'נדה ברורה במסגרת ''תפיסות העולם והמנטליות'' שלו ומדובר בעירוב של עובדות ומיתוסים. יחד עם זאת המספר משחק, מגלה ומסתיר, מעצים וממזער את המקורות ההיסטוריים והמיתולוגיים שלו, אבל הוא אינו ממציא אותם או את העובדות. מדובר בהיסטוריה כתובה קדומה שאין לה כמעט מקבילות בהיסטוריה האנושית. (השוואה ראוייה היא עם מקורות היסטוריים ''כשרים'' כמו כתובות הנצחון של הפרעונים וכו' שהם יותר תעמולה מאשר היסטוריה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אליהו... אחאב... התבלבלת... עדיין, סיפור חזק וטוב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מצוקות הגיל המתקדם ... מה לעשות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תקפתי את ערכו הספרותי של התנ''ך, לא את ערכו ההיסטורי. לטעמי, גם לרשימת מכולת מאותה תקופה יש ערך היסטורי, ולמסמך כמו התנ''ך כמובן וכמובן. הערך הוא פשוט לא בקריאה נאיבית ואמונה בכל מה שכתוב, אבל את זה כולנו יודעים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
2 טריוויות שאולי רלאבנטיות לתגובתך (היסטוריה טובה יכולה להיות ספרות טובה מאד): 1. צ'רצ'יל זכה בפרס נובל לספרות על ספרו על תולדות מלה"ע ה-II. 2. באיטלקית המילה "היסטוריה" באה מ-"לה סטוריה" (הסיפור). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
3. תגובה 34131. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. הצלחת לצלוח אותו1? אם כן סבורתני שמגיע *לך* פרס נובל. 1 כמדומני, אגב, לא הוא כתב אותו אלא שורה של סופרי צללים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צ'רצ'יל זכה בפרס נובל לסיפרות על ההיסטוריה של העמים דוברי האנגלית ולא על סיפרו על תולדות מלחמת העולם השנייה (שדרך אגב, אני פעם קראתי את כולו). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל הכבוד. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |