|
א. החוק כבר בפני עצמו (ללא עניין הפרשנות) הוא עניין מסובך. יש כל מיני חוקים (חוקים, תקנות, מקומי) לכל מיני עניינים (דיני מיסוי, דיני משפחה, פלילים). אני מתקשה מאוד להאמין שהחוק בישראל ''מכיר גם בזוגות חד-מיניים כמשפחה''. כדי שזה יהיה כך מישהו צריך להכריח את חה''כ של ש''ס והאגודה לאפשר העברת חוק כזה. זה לא סותר מצב בו שופט מסויים מתוך השקפת עולמו, השתמש בפרשנות משפטית כלשהי של חוק כלשהו כדי לאפשר לבן זוג של דייל באל-על לקבל כרטיסי טיסה בחינם.
ב. בעיני החוק הוא נסיון לצקת מידה של סטנדרטיזציה ושוויון בפני החוק בעבודתם של בתי המשפט. הוא אינו מורה הלכות אידיאולוגי שם אמורים השופטים לחפש מהו הצדק ומה כוונת המחוקק.
ג. הויכוח שלי עם דורון הגלילי הוא שלדעתי הסתמכות על פרשנויות לוליניות של סעיפי החוק אינה הדרך הנכונה לתקן את החברה ע''פ השקפת עולמו של השופט, בפרט כאשר אין קונצנזוס חברתי סביב השקפה זו.
ד. לדעתי, בפרשת החמץ, היה צריך לזרוק את החוק מספר החוקים ולהעבירו אל התקנות המוניציפליות ולא להסתמך על פרשנות מוזרה לפיה חנות אינה מקום ציבורי.
ה. בקישור שהבאתי שעסק בהומוסקסואל שהטריד את בן זוגו לשעבר ומשפחתו, אילו היה אותו שופט ראוי לתוארו, הוא היה יכול להרשיע את המטריד ע''פ סעיפים אחרים מבלי להזדקק לפרשנות משפטית מהי משפחה בישראל של ימינו.
|
|