|
||||
|
||||
לגמרי במקרה, אני פרסמתי את כל שלושת העדכונים הנ"ל, כך שלא מדובר בחוסר תיאום. לא ממש הבנתי את התלונה שלך - בעיתון יומי רגיל, אין התייחסות גם לעניינים החשובים וגם לעניינים הקצת פחות חשובים? מחר לא יופיעו שתי הידיעות הנ"ל בעיתונים? יופיעו. אז פרסמתי את הידיעה שנראית לי יותר חשובה אחרי הידיעה הפחות חשובה (כדי שהיותר חשובה תהיה ראשונה) - יותר מזה, אני לא יכול לעשות. זה שאנחנו במלחמה, לא אומר שאנחנו צריכים להפסיק לחיות. |
|
||||
|
||||
1) משום שמטרת המדור הוא לא עידכוני חדשות אלא טריגר לדיון 2) אם אתה פרסמת את כל הידיעות אז אולי כן ראוי להתייעץ 3) ואם אתה כן פרסמת את כל הידיעות אז בפרפרזה על שאלה שלקוחה מספר פסיכולוגיה, כמה אנשים היה דובי בין השעות 20:29 ו20:28 (וזה בנסיון נואל להעלות קצת חיוך) 4) לשורה האחרונה שלך, צודק |
|
||||
|
||||
1. נו, ודיון על שימוש בפרסומות סמויות זה לא מעניין? 2. בפסיכיאטר? 3. הוא היה בן-אדם אחד בדיוק. אתה לא מכיר את פלאי המערכת שטל בנה עבורנו? 4. תודה. |
|
||||
|
||||
אם הוא היה מתייעץ איתי (כחבר מערכת), הייתי אומר לו לפרסם. משום שמטרת המדור היא לא עידכוני חדשות, אלא טריגר לדיון. ומשום שאני לא מבין מה כל כך טריוויאלי בידיעה הזו. בעיני היא אמורה די לזעזע. נכון שמבחינה מוסרית ואנושית ואובייקטיבית, רציחתם של עשרה אנשים חמורה לאין ערוך. אבל מבחינה פסיכולוגית-סובייקטיבית, ובוודאי שמבחינה דיונית-איילית, פיגוע נורא הוא סרט שכבר היינו בו. הידיעה כאן היא משהו חדש. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |