 |
|
 |
||
|
||||
 |
יש אמונה עממית, שנדמה לי שמתבטאת בעיקר בהלצות של סמול-טוק, על כך שפחדים ופוביות נובעים מטראומות ילדות באופן לא מודע. האם זה מבוסס מדעית? סימנתי ללא היסוס שאין לי שום פוביות ופחדים, אבל נדמה לי שאני סובל מ"תסמונת החלוק הלבן": במדידת לחץ דם אצל רופא הערכים שלי תמיד פתולוגיים, בעוד שהמדידות בבית הן למופת - הפרש של 40-50 מ"מ כספית. המוזר הוא שזה לחלוטין לא מודע: אני לא *מרגיש* שום חרדה אצל הרופא, שום דופק מואץ, כלום - רק לחץ דם. מגיל קצת לפני שנתיים ועד 6 ביליתי הרבה אצל רופאים ובבתי חולים. יש לי זכרונות רבים מזה, ואין בהם שום מצוקה ושום אי-נעימות (אפילו להפך, קצת) - זה היה חלק טבעי מאוד מחיי כילד. אבל כנראה שדווקא החלקים המוקדמים ביותר, מגיל שנתיים, שמהם אני לא זוכר יותר מתמונה מעורפלת, היו לא נעימים בלשון המעטה. האם יש כאן הסבר מסוג הפסקה הראשונה? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
איפה רב"י? דרוש כאן רב"י. נדמה לי שזאת לא רק אמונה עממית אלא דעה מקצועית. האם היא מבוססת מדעית? אולי לא בדיוק מדעית-מתודולוגית, כמו ניסוי מעבדה בכימיה, למשל - אבל היא מגובה בהרבה מאוד עדויות אישיות מהרבה מאוד מקומות, לאורך שנות הפסיכולוגיה-פסיכיאטריה המודרנית המתועדת בכתובים. מה שהאמונה העממית עושה לנושא הזה הוא מה שהיא עושה לנושאים רבים אחרים - היא מפשטת ומשטחת כל דבר, ובמקרה זה - היא משייכת כל מקרה של פחד, רגעי או תמידי, או אפילו איזה חשש קטן, כולל חששות הגיוניים לחלוטין (פוביה היא מעצם הגדרתה חרדה בלתי הגיונית, או לפחות מוגזמת מאוד) - לאיזשהו אירוע בעבר, באופן פשטני וללא כל בדיקה וניתוח: "נו באמת, מה אתה נבהל מהכלב הקטנצ'יק החמוד הזה שנובח? הוא לא עושה כלום! הוא מפחד ממך יותר משאתה מפחד ממנו! אה, בעצם זה ברור למה אתה כל כך פוחד: זה בגלל אמא שלך שחשבה שכלבים זה דבר מלוכלך ותמיד הזהירה אותך שלא תתקרב לכלב של השכנים!" - ומאותו רגע גם הפוחד-מכלבים, גם הפרשן הפסיכולוגי לעת מצוא וגם כל הסובבים המקריים בטוחים שכל מי שאמו התרחקה מכלבים והזהירה אותו מהכלב של השכנים - דינו לפחוד מכלבים פחד מוות וכל חייו הרוסים לנצח. בקשר אליך אישית לא אכנס לניתוחים, שהרי אז אהיה כמו הפרשן הנ"ל :-], אבל נראה לי שבאותה מידה שייתכן שלחץ הדם עולה כתוצאה מהשפעה תת-הכרתית של טראומות שמלפני גיל שנתיים - ייתכן שהוא עולה דווקא עקב עיבוד אירועים שכלתני ומודע שהתרחש אצלך בגיל מבוגר יותר (אולי בתחילת שנות העשרה), כאשר כבר יכולת לנתח ולהבין את פשרו של הקשר ההדוק עם המוסדות הרפואיים בשלב המוקדם ההוא של חייך, גם אם הקשר ההוא התנהל בצורת מפגשים מחוייכים ונעימים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סליחה על השאלה, אבל האם כל התגובות המופיעות בניק אלמוניה הן שלך? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא, יש כאן לפחות עוד מגיבה אחת המשתמשת או השתמשה בעבר בניק הזה. למשל תגובה 387836 ותגובה 392763 אינן שלי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"נדמה לי שזאת לא רק אמונה עממית אלא דעה מקצועית. האם היא מבוססת מדעית? אולי לא בדיוק מדעית-מתודולוגית, כמו ניסוי מעבדה בכימיה, למשל - אבל היא מגובה בהרבה מאוד עדויות אישיות מהרבה מאוד מקומות, לאורך שנות הפסיכולוגיה-פסיכיאטריה המודרנית המתועדת בכתובים." תודה. זה נשמע לי בעייתי, וממש דורש מחקר מדעי-מתודולוגי-סטטיסטי (שנראה לי, אגב, בהחלט אפשרי). אם כל העדויות הן חיוביות (יחזקאל סובל מפוביה מ-X, ואכן בילדותו...), אז ההטייה די ברורה: לרוב האנשים, במשך ילדותם המוקדמת, היה לפחות מפגש אחד מאוד לא נעים עם רופא (לצד מפגשים נעימים יותר), לפחות אחד עם כלב (כנ"ל), וכו' וכו'. אם זה הכיוון להסבר, אין מנוס מלחקור אוכלוסיה שלמה של כאלו שננשכו על-ידי כלב ושלא ננשכו, וכו'. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן לרוב האנשים סביר שהיו בילדותם מפגשים כלשהם עם רופאים וכלבים, אבל לא בהכרח עם נפילה - שלהם או של אנשים הקרובים אליהם - מגובה; לא בהכרח עם אירוע בעייתי שקרה בחושך; וגם לאו דווקא עם תחושת אובדן כשהיו במקום סגור או מלא אדם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון. אם באמת לאחוז גבוה של בעלי פחד-גבהים היה ''אירוע גובה'', אז יש לנו ממצא. אבל אם כל מה שיש לנו זה אוסף של מקרים של בעלי פחד ואירוע, בלי נתון כמותי על האחוז שלהם מכלל בעלי הפחד, אז אין לנו ממצא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן. רק רציתי להזכיר שיש פוביות שניתנות יותר לבדיקה בעניין הזה מאשר אלה הנוגעות לרופאים או לכלבים. (אגב, זה מזכיר לי שלאחת מחברותיי היה גידול קטן על האף, והרופאים אמרו לה שהוא נובע מחשיפתה לשמש כעשרים שנה קודם. זה באמת נשמע לי מוזר, האם יש רבים בארץ שמעולם לא נחשפו לשמש?). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רוב הילדים נופלים כמה פעמים מכל מיני גבהים (לרוב כאלו שמבוגרים לא שמים אליהם לב בכלל). בגיל לא מבוגר במיוחד, הם כבר יודעים שככל שנופלים מגבוה יותר, זה כואב יותר (על terminal velocity הם שומעים הרבה יותר מאוחר). | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |