בתשובה לשוטה הכפר הגלובלי, 01/05/08 9:06
 |
|
 |
||
|
||||
 |
לא מקובל לחוקק חוקים ולשנות נהלים *לפני* שאנשים מתים 1, אבל בעיניי גם מצב של "כמעט תאונה" מצדיק אמצעי מניעה, וההבדל בין "כמעט תאונה" לבין "תאונה" תלוי לא מעט במזל ובהסתברות. כיוון שכנהגת, האשמה והאחריות על פגיעה בהולך רגל / ברוכב אופניים (גם אם הם נהגו בחוסר אחריות) תיפול בעיקר עליי, אני חושבת שאם רבים מהם לא נוהגים כיום באחריות ודואגים לבלוט ולהיראות, אני לא רואה בעיה לחייב אותם חוקית לעשות זאת (במקום להשאיר את זה לרצונם הטוב) כדי להסדיר את העניין. אגב, לא חסרים מקרים של אנשים שעצרו בצד דרך בין עירונית חשוכה (בעקבות בעיה ברכב או מכל סיבה אחרת), ירדו לכביש ונדרסו (לא בהכרח למוות, אבל זו לא הנקודה). לכן כיום יש חוק שמחייב כל נהג להחזיק אפוד צהוב זוהר במכונית ולעטות אותו ברגע שהוא יוצא ממנה. רכיבה על אופניים אינה פעילות ספונטנית, כך שאין כאן בעיה לדעתי. מהם אותם מקרים שבהם הולך רגל ימצא את עצמו *צועד* ספונטנית בדרך בין עירונית חשוכה? אם נתקע לו האוטו, הרי שחייב להיות לו אפוד בלאו הכי (ואם יש יותר מאדם אחד, השני יכול לחכות בתוך הרכב, עם אורות אזהרה, ואפשר להזמין גרר וכו', אין סיבה להתחיל לצעוד באופן מסוכן במקום שבו אין מדרכה מוסדרת ומכוניות נוסעות במהירות גבוהה במיוחד). מי שצועד רגלית כדי להגיע ממקום למקום (מה שלא קורה הרבה בדרכים בין עירוניות, בפרט לא בחשוכות שבהן) או פשוט צועד / רץ ספורטיבית, גם הוא מן הסתם לא עושה זאת באופן ספונטני. במקרה נדיר (ואני באמת לא מצליחה לחשוב על כזה) שהולך רגל ימצא את עצמו *נאלץ* לצעוד במפתיע בשולי דרך בין עירונית, אני בספק אם דווקא אז יצוץ לו מבין השיחים שוטר וירשום לו דו"ח. זו גם לא המטרה. המטרה היא שמי שעוסקים בכך באופן קבוע (שהם 99% מקהל היעד) יהיו בולטים יותר לנהגים. לא דרישה מוגזמת בעיניי. ______ 1 ניתן גם לתהות כמה אנשים נפגעו משיטת "פל קל" לפני שנת 2001. או לשאול כמה צמתים מסוכנים לא רומזרו לפני שמישהו מת / נפגע קשה בהם. למה כל חוק בטיחותי צריך להסתמך על "חכמת הבדיעבד"? חייבים לחכות שמישהו ימות כדי לגביר את נוהלי הבטיחות? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
יפה, באמת אין צורך לחכות שתאונה תתרחש בפועל כדי לחוקק חוק, אבל העובדה שבשך עשרות שנים מספר התאונות מהסוג הזה קטן (הוא באמת קטן? אין לי מושג, ואני מתערב שגם לך ולח"כ אורלב אין) יכולה לרמוז על נחיצותו. גם לגבי כמות ה"כמעט תאונות" אין לך, ולי, ולח"כ אורלב ודומני לאף אחד שום מידע מלבד אותה קריאת "אמא'לה" מפורסמת. כנהגת, האחריות לתאונה תוטל עליך יחסית למידת האשמה שהיתה לך בגרימתה. אם אני צעדתי בשולי הכביש ואת נסעת על השוליים, את צריכה לתת את הדין (ואני, ככל הנראה, את חיי) בין אם לבשתי אפוד זוהר ובין אם הייתי מצוייד בחליפה של הארי פוטר. אם נהגת כשורה ואני הייתי טיפש מספיק כדי לקפוץ מתחת לגלגלי המכונית שלך, את צריכה לקבל את פרס ישראל על תרומתך לשיפור המאגר הגנטי של האוכלוסיה. בכל מקרה, החוק לא נועד להגן על הנהגים אלא עלי, הולך הרגל, ועל כך יוצא קצפי. האפוד הזוהר לנהגים הוא עוד דוגמא טובה לחוק פופוליסטי מטופש, והוא נחקק כתוצאה מהצטברות מקרית של כמה תאונות בפרק זמן קצר יחסית, מה שכל סטטיסטיקאי היה יכול להסביר לח"כים אם הם היו טורחים לשאול. אבל מה איכפת לארדניסטים ולאורלבים להטיל על מליוני נהגים הוצאה של כמה עשרות שקלים? מישהו יזכור להם את זה ביום פקודה? תמיד יש להם את הכיסוי ההלכתי "כל המציל נפש אחת" שבחסותו אין בעיה להצדיק כל חוק פטרנליסטי שעולה על דעתם. השאלה אם רכיבה על אופניים היא ספונטנית אינה רלבנטית. גם כשפעילות מתוכננת מראש אני רוצה להשאיר את התכנון בידי בעל העניין ולא בידיו של ח"כ זה או אחר. אגב, למיטב ידיעתי (כמעט?) כל רוכבי האופניים שנהרגו בכבישים, ויש די הרבה למרבה הצער, נפגעו בשעות היום. תקני אותי אם יש לך מידע אחר. 1 כמו בענייני חופש הדיבור: חייבים שתהיה הסתברות "כמעט ודאית" להצלת מספר גדול של חיים כדי להשית הגבלה נוספת על האזרח שכבר היום מוגבל במאות תקנות וחוקים וסעיפים קטנים ותיקונים ותוספות וצוים ופקודות והוראות שעה ושאר ירקות. המצב היום הוא שיש הסתברות כמעט ודאית שמספר החיים שיינצלו מועט ביותר, אם בכלל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לי אין מידע, אני לא מניחה מראש שלמישהו אחר אין. לא צריך לנסוע בשוליים כדי לפגוע במי שצועד / נוסע עליהם. בהרבה מקומות יש שוליים צרים מאוד, לפעמים כמעט לא קיימים, ומספיקה סטייה קטנטנה מהנתיב כדי לפגוע במי שנמצא שם. החוק נועד להגן על כל המשתמשים בדרך. בעיקר על הפגיעים יותר, כמובן, ואחת הדרכים היא להקל על מי שבצד הפגיע פחות (ובעל הפוטנציאל לפגוע יותר) לזהות אותם, כדי להימנע מפגיעה. האפוד הזוהר הוא לא פופוליסטי ולא מטופש, והיו די והותר תאונות שבהן נהג עצר את הרכב (בעיקר כיוון שהוא נתקע) באזור חשוך, ירד ממנו לכביש, ונפגע כי לא ראו אותו, וזה לא משהו חדש או הצטברות אקראית. כיוון שאני מכירה מישהו שמחלים מפגיעה קשה שקרתה בדיוק בנסיבות כאלה, אני חושבת שלבישת אפוד זוהר הייתה יכולה למנוע את התאונה שלו ואת השיקום הקשה שהוא נאלץ לעבור. "להטיל על מליוני נהגים כמה עשרות שקלים" נו באמת! הלא אחזקת רכב היא הוצאה של אלפי שקלים *בשנה*. רכישה של אפוד זוהר היא הוצאה *חד פעמית* של עשרות שקלים, עבור *רכב* ולא עבור כל נהג (האפוד יישאר ברכב גם כשהנהג יתחלף; זה לא שכל מי שיש לו רשיון נהיגה נדרש להסתובב עם אחד כזה בתיק), וכשמחליפים רכב לא צריך לקנות חדש, פשוט מעבירים את הישן. אכן, אין גבול לשאיפה לבטיחות. האנושות מתקדמת והסטנדרטים עולים עם הזמן. חגורות בטיחות, כריות אוויר, תקנים ודרישות מחמירים יותר ועוד. אני מניחה שרוב רוכבי האופניים נהרגו בשעות היום כיוון שהם רוכבים יותר בשעות היום, ואלה גם שעות שבהן יש תנועה ערה יותר בכביש. השאלה היא אולי כמה רוכבים נפגעו בתאונות בשעות החשכה באחוזים, יחסית לכמות הרוכבים בשעות האלה. בכל מקרה, אם פחות רוכבים בחושך (בפרט בדרכים בין עירוניות!) הרי שיש מעט אנשים שלגביהם החוק רלוונטי, ולכן מלכתחילה זה לא ישפיע או יפריע לרוב שלא עושה זאת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, זה מתחיל לייגע כך שלא אוסיף דבר מלבד האיזכור שלא הנחתי כלום לגבי ח''כ אורלב עד שפניתי אליו פעמיים ולא נעניתי. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |