בתשובה לדורון הגלילי, 30/04/08 9:13
 |
|
 |
||
|
||||
 |
א. מה לעשות כשלדעתי רוח החוק אינה צודקת? ב. אי ההסכמה ביננו מתמצית בכך שאני בהחלט איני סבור ש"תפקידה של מערכת זאת, הוא לבוסס בפורמאליסטיקה לגאליסטית". לטעמי ביה"מ צריך להשתמש בבפורמאליסטיקה הלגאליסטית כדי לשרת את השכל הישר וההגינות ולא להיפך. ובניסוח אחר, שופט צריך לחפש את סעיפי החוק שיאפשרו לו לשפוט "נכון" ולא לחפש שם "מורה הלכה" שיורה לו כיצד לשפוט. ג. אני חושב שאתה "משוקע" עמוק באורח המחשבה החילונית וקשה לך להבחין באבסורדיות של הפסיקה הנ"ל. ההמשך ההגיוני של הפסיקה הנ"ל הוא שחקיקה נוספת תאלץ את החנות לפרסם במקום ציבורי בולט לפרהסיא שהיא מוכרת חמץ, כדי שאדם דתי לא יקלע בטעות לחנות הלא ציבורית הזאת. ד. ההסכמה היחידה שלי איתך היא שחוק החמץ מוטב לו שלא היה בא לעולם. ענייני החמץ, החזיר והשבת מוטב להם שהיו נקבעים בתקנות עירוניות ובא לציון גואל. ה. יש אכן סתירה מסויימת בעמדתי: מצד אחד אני מטיף לשופטים לשפוט ע"פ החוק ולא לחוקק אותו ומצד שני אני אומר שהשופט צריך לשפוט מ"דעתו" ולא לפי סעיפי החוק (אם להקצין מאוד את עמדתי). בחיי המעשה, אני חושב שהסתירה הנ"ל לא ממש דומיננטית. ברוב המקרים המשפטיים הבעיה אינה מה אומר החוק אלא מי מן הצדדים אומר את האמת. גם התופעה הטבעית של סעיפי חוק סותרים אהדדי והלשון המשפטית המקודדת ליודעי ח"ן, מרמזת לכך שהחוק אינו מורה נבוכים אלא ספר אסמכתאות. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
א. לפעול לשנוי החוק (או למצער, להביע את מחאתך כנגד *החוק*, אבל לא כנגד השופט הפוסק לפי רוח החוק). ב. כלומר, על השופט לירות את החץ, ואז לסמן את המטרה? ג. להיפך. אתה הוא המשוקע עמוק בפילפול התלמודי. החוק הוא חוק חילוני, והדרך היחידה להתייחס אליו היא באורח המחשבה החילוני. אני גם לא מוצא את האסון או את האבסורד בהסרת מכשול מפני עוורים (או מתחזים לכאלו). ד. טוב, אז לפחות יש לנו נקודת הסכמה כלשהי. ה. לפעמים (ולא בהכרח נדירות) המחלוקת המשפטית אינה בין דובר אמת לשקרן, אלא בפרוש בפרשנות המשפטית של העובדות שאין עליהן חולק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ג. כאן שכחת לרגע, שכאמור מטרת החוק היתה למנוע את ה''בזיון'' של הפרהסיא שבה בוצעה העבירה על הלכות החמץ בפסח. ה. אני כאמור סבור שמחלוקות ''טהורות'' כאלו הן נדירות ובלאו הכי בד''כ ביה''מ מתחמק מהכרעה בהן באמצעות פשרות, עסקות טיעון וכו'. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דוקא כשקוראים את החוק רואים את חכמת הפסיקה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את זה הבנתי מדעתי, ואני טוען שיסודה של טפשות הפסיקה הוא בטפשות החוק. מדוע צריך החוק לרדת עד עיסוק במראית העין של הפרהסיא הציבורית? האם אין זה תפקידן של התקנות המוניציפליות? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ה'פרשנות התכליתית' מאפשרת לשופט *בהחלט* לפסוק לפי מה שנראה לו נכון ולא דווקא לפי הפורמליסטיקה הלגאליסטית. כמובן שזו גם הבעיה איתה, כפי שציינתי כמה פעמים בדיון הזה. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |