בתשובה לאור, 11/12/01 11:17
 |
|
 |
||
|
||||
 |
כלל ראשון בתודעתי, האדם אינו חושב ברצינות על דברים שהם מעבר לו. האדם לא יחשוב להיות אריה, או להיות פיל. האדם יודע היטב שהוא אדם ואינו יכול להיות עם תוכנות החיה. זה רצון פאטלי, לההעצב מחמת דבר שלא נתון בכלל בידיו של אדם, הלוואי שהאדם יוכל לנצל ולבוא לידי ביטוי בתכונות שיש לו. כלל שני, יש כלים פנימיים לאדם, ויש כלים חיצוניים.הכלים הפנימיים הם משהו ברוח ולא משהו שניתן לכמת או למדוד בצורה פיזית. לכן כאשר מחבר השיר כתב:"אדם רוצה לעוף." לא היתה כאן כוונה כלל שהאדם מצטער על דבר שלא יוכל להתקיים לעולם. והכונה כאן לתכונת האדם בהשוואה לציפור ולא על היכולת להתרומם כמו המטוס. ונראה לי, שהרצון לעוף הוא האנושיות הרוצה להתרומם. וזה יש יכולת בידי האדם, תמיד תמיד...האדם מפסיק לרצות להתרומם רק כאשר הוא מאבד את התקוה. ואחד הדברים שמחבר השיר יודע, שיש מרחק רב, בין הרצון לבין החשק והביצוע. וראה נא, את ההבדל בין הבית הרשון שהוא מדבר על הרצון. יש בו פעולה של האדם. עשיה. ומה בבית השני? אין שום פעולה אין שום עשיה. זה בעצם מוות. לכן הבית הראשון, נמצא בתהליך של עליה או ירידה, שזה האדם . ולעומת זה, הבית השני הוא סטטי, מכיון שאין כאן שום פעולה של אדם. רק תיאור מצב סטטי. ולכן הוא יורד בקו ישר. אתה יודע מתי יוצא מהא.ק.ג. קו ישר?! ולדעתי אין כאן כישלון של האדם הכללי, אלא של מחבר השיר שאינו מצליח להשיג את המטרה של עצמו. כיצד הוא יכול לכתוב על אחרים שאינם מצליחים ? |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |