 |
אני תוהה אם זה אמור להיות יותר מרשים מהניסוי הקלאסי של ליבט - אצלו מדובר ב-300 מילישניות הפרש, אצלם פי אלפיים. לי זה נראה פחות מרשים, אינטואיטיבית, כי שבע שניות פשוט נראה הרבה יותר מדי להחלטה כל כך טריוויאלית (ר' הסתייגות ראובן). הפקפוק שלי מתרכז בסוגייה (שכנראה צריך לקרוא את המאמר בשבילה) מה בדיוק היתה ההנחיה לנבדקים, והאם זו גזירה שהציבור יכול לעמוד בה. אם אומרים לי הוראה כזו: "שב כאן, הרגע, וכשבא לך לחץ על אחד משני הלחצנים. אתה חייב להחליט בצורה אקראית ככל יכולתך, ואתה חייב שההחלטה תהיה פתאומית". אני מאוד מתקשה לדמיין את עצמי מצליח לעמוד במשימה: עד כמה שאני מצליח לדמיין, ההחלטה על רגע הלחיצה יכולה להיות ספונטנית במידה סבירה (וגם זה מאומץ; נדמה לי שזו ביקורת ידועה על הניסוי של ליבט1). אבל מידה כזו של ספונטניות גם בהחלטה איזה צד לבחור נדמית לי מעל ליכולתי: אני לא מצליח להימנע מתהליך *מודע* של התלבטות, שמתחיל זמן די ארוך לפני הרגע ש[נדמה לי ש]החלטתי סופית. די סביר שבהתליך הזה יש סדירות מסוימת, שתחילתו מנבאת במידה די טובה את ההחלטה שתתקבל בסופו; וייתכן שהניסוי מודד בעצם את התהליך זה, כלומר מודד תהליך שהוא דווקא כן מודע.
1 בספר של דנט הוא רומז לה בסוגריים, לפני שהוא עובר לביקורות שיותר מעניינות אותו.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש