 |
|
 |
||
|
||||
 |
כבר ירדנו ל7 וגם זה במקרים מסויימים. אבל 7 שניות הן עדיין נצח במונחים של החלטות פתאומיות יום יומיות. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
החלטות פתאומיות קצת פחות מעניינות לצרכינו, ואני לא חושב שמישהו מתכוון לטעון שאי אפשר לקבל החלטות בפחות משבע שניות. מה שמעניין (אותי) הוא שההחלטה התקבלה הרבה לפני שהמחליט היה מודע לכך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה זה כל כך מעניין? נאמר שאני יושב עם פוטנציומטר על העצבים המוליכים מהאוזן למוח, אז סביר ש(עם מחשב מספיק מהיר) אני אדע מה אתה שמעת לפני שאתה תדע את זה. באופן דומה עם החלטות. יש לנו מעגלים יעודיים במוח (נאמר, לזיהוי פרצופים), ומי שמבין אותם ידע "לפנינו" מה התוצאה. עם פרצופים זה קורה לי המון. אני מסתכל על מישהו שלא ראיתי המון זמן, מסתכל, מסתכל, אני יודע שאני יודע, יודע שאני יודע ו... "בועז!" אם תבין את המעגלים האלה טוב מספיק בטח תוכל להגיד בועז לפני. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראשית, אם רוצים ממש לדייק פוטנציומטר ליד האוזן לא יוכל להגיד מה אני הולך לשמוע. כידוע, המוח עשוי להתעלם מכל מיני קולות ורעשים בהתאם למצבו הפנימי. אבל זאת סתם הערה קטנה ולא חשובה. המעניין הוא בדיוק זה: שגם לגבי קבלת החלטות מתרחש תהליך דומה לזה שמתרחש בניתוח הקלטים העצביים מהסביבה, דהיינו יש פעילות חישובית לא מודעת שקובעת במידה רבה את התוצאה, והאפקט התודעתי מגיע רק אחר כך. מאחר וכך, הרצון החופשי לכאורה צריך להסתתר במידה רבה בחלקים לא מודעים בכלל, מה שמושך את השטיח מתחת לטיעון המרכזי של המאמינים בו: העובדה שאנחנו "מרגישים" את קיומו. אם ההחלטה התקבלה לפני שאנחנו מודעים לה, ההרגשה הזאת חייבת להיות אשליה. הדוגמא שלך עם זיהוי פרצופים, ודוגמאות אחרות כמו אותו שם ש"עומד לי על קצה הלשון" וצץ לו לפתע אחרי שכבר התייאשתי אינן כוללות שום אלמנט של "חופש", כך שהן לא מציבות שום בעיה מיוחדת בפני המאמינים והשוללים את קיום הרצון החופשי (אתה יכול להחליט בסוף *להגיד* "משה", אבל אינך יכול לכפות על עצמך את הזיהוי של "בועז" כ"משה"). מוסכם על הכל שיש גם תהליכים מנטליים חישוביים לא "חופשיים", והשאלה היא אם ההחלטה ללחוץ על הכפתור הימני או השמאלי היא אחת מאלה, או שהנבדק יכול להחליט באופן "חופשי", מה שהיה מונע כל אפשרות חיזוי באמצעים פיזיקליים1. _______________ 1- אפשר, כמובן, לטעון שהחלק החופשי קודם לזה שנמדד בניסוי, כלומר הוא התרחש לפני אותן שבע שניות, מה שמחזיר אותנו לפיסקה הראשונה עם גיחוך קל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
7 שניות מראש להחלטה? קטן עלינו- 30 שניות מראש לטעות: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לקח לי קצת יותר מ- 30 שניות להבין מאיפה התגלגלת לאתר ההוא. הניחוש העכשווי שלי הוא שהגעת אליו דרך http://backreaction.blogspot.com/ מהערה אחרת שלך אני מבין שאתה קורא גם את מוטל, כך שמאמר על (אי) התחממות כדוה"א בטח בדרך. איזה יופי. (גילוי נאות: אני קורא את הבלוגים האלה אבל בד"כ לא מבין על מה הם מדברים) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא כל כך מיסתורי דיון 2832, תגובה 463940. בזמן האחרון מוטל לא נפתח לי, אז די נטשתי אותו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה, זה מסביר איך אני הגעתי לשם... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מי זה או מה זה מוטל? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פיזיקאי צ'כי שכותב בלוג http://motls.blogspot.com/ | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שיחה חביבה עם ramachandran באתר http://thesciencenetwork.org/the-science-studio/ - ולעניננו בסביבת הדקה ה- 91 הוא מציע ניסוי מעניין: להקרין לפני הנבדק בזמן אמת את מתח הפעולה ולראות מה תהיה התגובה שלו לכך שהמכונה יודעת לפניו מתי הוא עומד להחליט. לדעתי יהיה מעניין גם לבקש ממנו לא לבצע את הפעולה לאחר שהמכונה "ניבאה" ביצוע. התוצאה הטריויאלית היא שהוא באמת לא יבצע אותה, אבל אולי עם השהיה של ההקרנה יימדד זמן קריטי שאחריו כבר ההחלטה אינה ניתנת לשינוי (או אולי הסתברות הביצוע בפועל תהיה פונקציה של זמן ההשהיה), אבל תוצאה אפשרית יותר מעניינת תהיה שהוא בכ"ז יבצע את הפעולה ("מרצונו החופשי") וינמק זאת בכל מיני סיבות מגוחכות כמו אצל פוסט-היפנוטים. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |