בתשובה לגילוש, 12/04/08 23:29
 |
|
 |
||
|
||||
 |
תודה לך גילוש, שני השירים מתארים את חויית ה"נס השבור". אף פטנט דתי או פלא טכנולוגי לא יכולים להחיות את המתים שלנו. אבל אפשר לשיר אותם. שירים יכולים לספר זה לזה, זה על מֵתוֹ של זה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
דווקא על זה יש ויכוח: תגובה 211839 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעניין מאוד שהפנית אותנו לויכוח הדתי הזה, כי מושאי שני השירים היו אנשים בעלי אמונה דתית עמוקה, אמונה שלא הצליחה לשמור על הנס מלהישבר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בשביל מה זה טוב? כמה שלא תדברו ותשירו עליו, מוות זה דבר מדכא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השירה לא מבטלת את העובדה שהמוות הוא דבר מדכא. השירה מנסה לתת ביטוי חדש בכל פעם שהיא נכתבת לעוד חוט של רגש. השירה מנסה ל''חרוז'' את דיכאון, לסלסל את הבכי על המוות, להחיות את השפה עם עוד תמונת מילים שלא הייתה שם קודם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעניין מה היית אומר לביאליק לאחר קריאת "בעיר ההר(י)גה". האם היית מכניס לו, לנ"ל דנן, איזה מרפקון ידידותי, ומביע אמריך - "צ'מע, חיים נחמן, בשביל מה זה טוב? תפסיק מיד עם כל הדכאון הזה ותסתפק, בבקשה, מרגע זה והלאה - במזמורי 'נד-נד-נד-נד-רד-עלה-עלה-ורד'!!"? (שיר בונה ומחזק הדן בחוויותיהם החיוביות של ח.נ. ומניה, וכן, כך מספרים - גם בחוויותיו של ח.נ. עם עוד כמה ריבות נאות ואופרטיביות שלא שיחתו זמנן על מחשבות מדכאות) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה צודק. קשה להתעלם מהעצב בחיים, במיוחד אם אתה משורר... | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |