בתשובה לברקת, 11/04/08 12:56
 |
|
 |
||
|
||||
 |
חו"ח. רק רציתי להבין למה דוחפים הגדרות דתיות לאדם חילוני בשעה שאפשר לראות התנהגות מנקודת מבט אחר. במלים אחרות, למה נדחפים רק להגדרות צרות על סקלה של דתיים יותר או דתיים פחות. בקשר לדוגמא שלך, היא בכלל לא מובנת לי, משני טעמים. הראשנוה היא כי היא לא מציאותית ואפילו לא היפוטתית. השניה היא כי היא דוגמא איילית (טיפוסית?) של הקצנה, במקום להביט במקרים יותר טיפוסיים. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אבל מי אמר שמסורת היא בהכרח עניין דתי? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפשר לקבל את ההערה של רון גם אם מדברים על מסורת ולא על דת. "למה מיחסים מסורתיות לאדם..." וכו'. הנקודה היא שיכול להיות שהמניע הוא בכלל לא הרצון לשמר מסורת או הרגשת שייכות למסורת (אותו אחד שבוחר לא לאכול חמץ בפסח כאן יבחר מאותן סיבות לצאת מחופש לערפד למסיבת "halloween" שם). זה לא בדיוק מסורתיות (בהכרח) אלא מישהו שפשוט רוצה "להשתתף במנהגים שנהוגים בסביבה החברתית אליה הוא מרגיש שייך". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני פשוט תוהה על איזה בסיס חילוני-אתיאיסט מרגיש שייך דווקא לציבור שומר הכשרות בפסח (כי גם בלי לחפש בנרות קל למצוא כמעט בכל סביבה חברתית קבוצת התייחסות של אוכלי חמץ). ראוי לציין שההגדרה העצמית שלי מעורפלת לא פחות (לא אכנס עכשיו לכל הפרמטרים, אבל אפשר להגדיר אותי ''חילונית מאמינה''). כך שהקושיות שלי אינן קנטרניות דווקא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על בסיס המקובל (לא על כולם, מספיק על הקונצנזוס), על בסיס סמלי הלאום, על בסיס חיבה למנהג (אולי הוא גם מקיים מנהג בולנטיין ובסילבסטר?), על בסיס הנוהג המקובל בסביבתו הקרובה, על בסיס מה שמעדיפה אהובתו, על בסיס מציאת חן בעיני הוריו ועוד. אפשר להתיחס אל כל אלה באופן גורף כאל "מסורתיות" או "חיבור למסורת", אבל (כמו רון) אני חושב שזו (לפעמים) הגזמה חסרת הצדקה. מדוע שחילוני אתאיסט בארה"ב (שאולי אפילו לא גדל בבית נוצרי) ירגיש שייך לחוגגי חג המולד דווקא (הרי גם בלי לחפש בנרות...)? לפעמים בגלל המסורת. לפעמים בגלל המסיבות המדליקות במשרד, בגלל הבונוס השמן מהבוס וסתם בגלל שמתנות מתחת לעצים זה מגניב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראשית, כל הסממנים של חג המולד שציינת הם בונוסים נחמדים, קיטשיים, מלאי חגיגות ומתנות. זה שונה מההגבלה וה"סיגוף" של אכילת מצות בלבד במשך שבוע1. כלומר, זה לא מדובשו אלא רק מעוקצו - צריך מידה מסוימת של מחויבות כדי לעמוד בכך (להבדיל מ"הזמינו אותי למסיבה, מה, לא אלך בגלל שאני אתיאיסט?"). שנית, או.קיי. אם אכילת מצות (בפרטי - לא בפומבי!) היא קונצנזוס, השאלה שלי מתבטלת. פשוט אני לא כל כך בטוחה שהיא כזו. 1 לא בעיניי, אני אוהבת מצות, אבל בכל זאת מדובר בהגבלה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, אצלי הסיפור הוא פשוט יחסית - זה מה שהורי (החילוניים, גם אם לא אתאיסטים) עושים וזה מה שהיה נהוג אצלי בבית. תמיד הרגשתי נוח עם המסורות הללו (כמו שאמרתי, הן התחברו לי לעקרונות אוניברסליים) ואני לא רואה שום סיבה להפסיק אותן. מכיוון שאשתי היקרה אינה שומרת על המנהגים הללו, הנוהג העתידי בביתנו עדיין לוט בערפל. (1) אני שונא מצות ולא מסוגל לאכול אותן בגרסה הלא מטוגנת. מזל שיש לחמניות של סבתא... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מרבית החילונים בארץ אוכלים מצות בפסח, עורכים סדר פסח (מקוצר), לא נוסעים ביום כיפור (הרבה גם צמים "מסיבות בריאותיות"), מדליקים נרות ואוכלים סופגניות בחנוכה, מתחפשים וחוגגים ביום כיפור, עורכים סדר ראש השנה ועושים מדורה בל"ג בעומר. רוב המועדים האלו כוללים מפגשים של המשפחה המורחבת ו/או חברים. כל הדברים לעיל נכונים עבור המשפחה המורחבת שלי, שבה כולם חילונים. והרי לך קשר בין אחד חילוני-אגנוסטי לציבור שומרי הכשרות בפסח. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש הבדל בין ''אוכלים מצות בפסח'' לבין ''לא אוכלים חמץ בפסח (בבית)''. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |