 |
|
 |
||
|
||||
 |
כל הכועס כל מיני פורעניות של גיהנום שולטים בו (נדרים כ''ב). משתדל שלא לכעוס, נדמה לי שזה אפילו מצליח (לפעמים אין ברירה וצריך להעמיד פני כועס כדי שאדם אחד יפנים דבר מה, אבל זה נדיר ביותר). |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
איזה תענוג זה לא לכעוס. זה אפשרי בכלל? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה אפשרי אם אף אחד לא מרגיז אותך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על זה נאמר פעם (נדמה לי שעל ידי מאיר שיטרית): במרוקו במרוקאים לא היו עצבניים. הם הגיעו לארץ ועיצבנו אותם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון, כי בארץ היו כל מיני זרים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לאלו זרים אתה מתכוון? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אשכנזים בעיקר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, נסה ותראה. כל פעם שקורה לך דבר מכעיס, אמור לעצמך ''איזה מבחן ראוי העמידו בפני שלא לכעוס, נראה אם גם אותו אני אצלח''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואם זה לא עוזר, נסה להגיד: Serenity now! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
או, כמוני, להפריח לחלל האוויר איומים חסרי שחר[*]. דברים כמו: "בוא'נה, אתה תתרחק ממני, למה עכשיו אני מוציא הסכין ועושה שלוש־מאות חורים חדשים בגוף שלך ומרחיב את ה... אה... חמיש... לא, שישה הקיימים!" או "בוא'נה, עכשיו אני מכניס יד שלי בתוך אנוס שלך, מוציא קישקעס שלך החוצה, קושר לעמוד תאורה ומכריח אותך לרקוד סביבו עד הכול ייצא!". כשאני עצבני אני מתעלם מכל כללי הדקדדוק של העברית (חוץ מכללי שם המספר. אלה צרובים עמוק מדי במוחי). כאילו עליתי בשבוע שעבר. כמובן, אני משמיע איומים מוזרים כאלה רק באוזני ידידים. עדיין אינני חפץ להתאבד. _____________ [*] נדמה לי ששכחתי את פירוש הביטוי "חסר שחר" (מוזר נורא, אבל קורה שאני משתמש במילים ובביטויים אינסטינקטיבית, בלי לדעת את פירושם). אולי מישהו יואיל בטובו לעזור לי ("יואיל בטובו" דווקא היה ביטוי חיובי לפני שהרסו אותו כל מיני אנשים סרקסטיים יתר על המידה)? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חסר שחר - מופרך, אין בו טעם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה רבה. כנראה, בכל זאת השתמשתי בביטוי נכון. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |