 |
|
 |
||
|
||||
 |
לסעיף "היוני" של "לא אתמוך במחאה" ישנו רוב מובהק. גם אני סימנתי את הסעיף הזה. האם בפועל, ולא כחלק מסקר איילי, היינו בוחרים באופן פעולה דומה? אם רוצח תאיר ראדה היה עובר לגור בשכנות אלינו, האם היינו מרגישים בנוח עם זה ולא חשים צורך להזהיר ולעורר מחאה? אם אב מתעלל, או אדם שידוע כי נאסר בגין פדופיליה היה שוכר דירה בשכנות לנו, האם היינו שווה נפש כלפי זה? אני כשלעצמי רוצה להאמין שכן, שלא הייתי תומך במחאה כזו, שהייתי נותןם לאדם לחיות את חייו. את העונש שלו הוא ריצה, הוא השתקם בכלא...אבל האם הייתי מרגיש בטוח להסתובב ברחוב בלילה? האם הייתי בוחר/לא בוחר לספר לילדיי (בהנחה שיש לי כאלה) מיהו השכן החדש? האם יכולתי לאפשר לילדיי להסתובב בחופשיות בשכונה? אלו שאלות שפתאום מטרידות אותי. הרוב לאופצית האי תמיכה הפתיע אותי אני מוכרח לציין. השאלה היא האם זו בחירה שמושפעת ממה שנכון פוליטית להגיד במצב כזה או שהיא נובעת משיקולים רציניים ותחושת צדק? |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מעניין. אצלי התחושה היא הפוכה. אתה מתאר מצב שלא היית רוצה לתמוך במחאה כי היא אינה צודקת, אבל אולי היית נאלץ לתמוך בה מטעמים רגשיים. לו היו לי ילדים, אני חושב שאני הייתי רוצה לתמוך במחאה מטעמים רגשיים, אבל אולי נאלץ שלא לתמוך בה מטעמי צדק. התחושה שחייו של אדם זר, ואפילו שכן, אינה מענייני, ושהחברה היא זאת שקובעת את העונש הראוי ולא ההמון - טבועה בי עמוק מדי, אף שבמקרה זה אני חושב שהיא מוטעית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוא צודק בכל אופן - ההצבעה כאן היתה רציונלית ולכן גם פחות מנבאת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא נראה לי שהניבוי הוא הנקודה כאן. חשבתי שזה בסה''כ סקר שהוצב כניסוי מחשבתי (אלא אם כן למערכת יש תכנונים שאני לא מודע להם). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הצבעת כאן על הבדל מעניין. האם התחושה הזו הופכת אותך לאדם פחות מעורב מבחינה אזרחית-חברתית? מהו התחום שאתה תופס כעניין שלך ומהם התחומים מהם אתה מדיר רגליך לא מכיוון שאין לך עניין בנושא אלא מכיוון שלא הוזמנת או הורשת? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זאת שאלה מאוד מעניינת. אני לא יודע את התשובה עליה, כי היא מצריכה אותי להבהיר לעצמי את היחסים בין שלושה סוגי גורמים: גורמים אישיותיים - נטייה להימנע ממעורבות (פעמים רבות, לא תמיד). אני לא יודע מדוע הנטייה הזאת קיימת, אבל אני יכול לזרוק השערות: החשש מעומס רגשי, הפחד ממחויבות שבמעורבות או החשש מהיסחפות. גורמים סוציולוגיים - אני חי בחברה צעירה וחילונית שלפעמים מתוארת מבחוץ כ"הדוניסטית". אני לא חושב שזה הדוניזם כמו סוג של צניעות (או יאוש) אפיסטמולוגי: אנחנו לא יודעים אילו "מטרות גדולות" הן נכונות ואמיתיות אז אנחנו נצמדים לדברים הפשוטים ומשאירים לאחרים את המעורבות הגדולה. גורמים מוסריים - הערך של כיבוד האוטונומיה וההחלטות של הזולת. מאחר שאני לא יודע איזה מהגורמים משחק תפקיד בכל מצב, אני לא ממש מרגיש שאני יכול לענות. מצטער שאין לי תשובה ישירה. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |