בתשובה לעדי סתיו, 29/02/08 18:43
 |
|
 |
||
|
||||
 |
היתה לי כלבה שכשנכנסנו לבית ובו מספר אנשים, נהגה לעבור מאחד לשני, להתעכב אצל מי שליטף אותה ולהמשיך הלאה כשלא התייחסו אליה וכשסיימה לעבור ולבקר את כולם, התיישבה בנחת בצד. לעומת זאת כשהופיע אצלי בן זוג לראשונה, היא קפצה והתישבה בין שנינו על הספה הזוגית, בהתחשב בגודלה כגולדן רטריברית, נעשה צפוף... מה גם שבן זוגי דאז לא אהב במיוחד כלבים. אבל החיוך על שפתיה וכשכושי הזנב כשישבה ביננו היו משעשעים מאד. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
"החיוך על שפתיה..." - כלבים באמת מחייכים? תמיד היה לי נדמה שזאת רק מין צורת התבטאות כזאת, חלק מההאנשה שבני אדם נוטים לעשות לחיות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא חיוך מובנה כאצל הדולפינים אבל עיניים בורקות מהרגיל והבעת פנים כללית מחוייכת בהחלט נראתה שם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דווקא תמיד שהכלבה שלי מחייכת אני חושב שהחיוך שלה מזכיר הבעה של דולפין. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שבן אדם שלומד לזהות שפת גוף שמחה אצל כלב, המוח שלו פשוט מתחיל לקשר את שפת הגוף הזאת לחיוך האנושי. אם להקצין (מאוד) את זה, נדמה לי שאפילו אם צדדי השפתיים שלהם היו מתעקלות כלפי מטה כשהם היו שמחים, זה היה נראה למכירי הכלבים שבינינו כמו חיוך. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |