בתשובה להאייל השולי, 28/02/08 10:02
 |
|
 |
||
|
||||
 |
ויש גם איומים וסכנות מלא הסל, ולא חייבים להיות נאיבים כדי להאמין בקיומם. המחסומים בעייתיים, כי הם תוקעים אוכלוסיה שלמה בגלל חשש ממחבלים בודדים, ובגלל שהם מעמתים חיילים צעירים עם ציבור עוין (כצפוי, כמו לקוחות בנק כשהתור מתארך), ולעתים אלים. וגם להסיר את המחסומים אי אפשר, כי זה יקל על מחבלים מתאבדים להגיע לירושלים, תל אביב, ונתניה. לחסל אדם בלי משפט, בלב אוכלוסיה, זה רע. כי זה רצח, כי זה מעורר אימה ושנאה בלב האנשים שעדים לכך, וכי לא פעם נפגעים גם אנשים אחרים. אבל להניח לרוצחים לחיות בחפשיות בזמן שהם יוזמים את הרצח הבא זה מסוכן. להילחם זה רע, להבליג זה התאבדות. נכון שרבים, טובים או רעים, כבר אמרו את זה, אבל זה עדיין לא שקר. מדינת ישראל לפעמים מטורפת, מהרבה סיבות ותירוצים. אסור להשלים עם זה, אבל לא נכון גם להניח מראש שהכל מטורף. נ.ב. למה אתה מניח שישראל חיסלה את מורנייה? נ.נ.ב יש הבדל בין לחסל רוצח ללהתעלל באנשים במחסומים. האם לדעתך צה"ל שולח חיילים במטרה להתעלל באנשים, או שחיילים עושים את זה על דעת עצמם, וצה"ל מתעלם מכך כמו שהוא מתעלם מהרבה בעיות? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
צה"ל לא שולח חיילים במטרה להתעלל אבל הם גם לא עושים זאת לגמרי על דעת עצמם בעקבות התגובה שכתבתי שלשום, נזכרתי בביקור ההוא בעזה (1) ואיך הכל נראה אז כמו הצגה שבה כולם משחקים את התפקיד שלהם (2). שתי דוגמאות שעלו בדעתי: 1. חבורות של ילדים היו זורקים אבנים על העמדות כל יום בדרכם חזרה מבית הספר. הצבא החליט שבכדי למנוע את זריקת האבנים על העמדות המוגנות-ירי, החיילים יצאו החוצה *חשופים* לספוג מטר של אבנים בראשם. לא הצלחתי להבין את ההיגיון בכך אבל ל'מקומיים' זה נראה הגיוני - זה היה התפקיד שלנו 2. ישבתי בעמדה בשישי בצהריים וקראתי עיתון (3) ופתאום שמעתי נקישות של אבנים על העמדה. נאנחתי, קיפלתי את העיתון וקמתי לאט, כשאני אוחז בנשק. הילדים שזרקו את האבנים ברחו בצהלות בדרכם הביתה מבית הספר. נאנחתי שוב, התיישבתי וחזרתי לכתבה. ברור היה לי שהילדים זורקים אבנים על העמדות ועל החיילים בעיקר כי זה מה שהם אמורים לעשות. לא כעסתי עליהם ולא שנאתי אותם. התפקיד של המגבניקים בהצגה היה להתעלל במקומיים. היה שם קורט שנאה אמיתית אבל הסיבה העיקרית לכך היה פשוט שהם יכלו (4). הם יכלו לבעוט לאנשים בראש, להכריח אותם לשיר שירים גזעניים ולהשתין עליהם. דברים גרועים יותר לא ראיתי כי כאמור נחשפתי לפעולות שלהם רק מול פעילים שהגיעו לבסיס, שהיו מבוקשים למיניהם, אבל שמעתי סיפורים שלהם על הנעשה בחוץ ואני מאמין לסיפורים האלו. לסיכום - אני חושב שיש לחיילים מתעללים אחריות אישית על הנעשה, אבל לא פחות מכך על מי ששם אותם בתפקיד הזה בהצגה. (1) שני תיקונים ממש לא חשובים לתגובה ההיא - הייתי שם שמונה ימים וזה היה שנה וארבעה חודשים לפני שהשתחררתי (2) זה שקראתי תוך כדי את מלכוד 22, בוודאי תרם לתחושה הזאת (3) הייתי שם בתגבור עם פלוגת מילואימניקים ודי עשינו מה בראש שלנו (4) 'לטפס על הערבים כי הם שם' כפראפרזה למשפט הידוע |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"דברים גרועים יותר לא ראיתי". א. הייתי אומרת שגם הדברים האלה גרועים למדי, לא? ב. חלק מהבעיה בטענה שמדובר היה בפעולות מול "פעילים" או "מבוקשים", כמו גם בחיסול "מחבלים" היא שקשה מאוד לדעת עד כמה אותם אנשים אכן ראויים לתארים הנ"ל. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |