|
' א. כפי שציינתי במעלה הפתיל, כבר מ-1994 והלאה התגלעו בעיות כבדות בגביית חובות צריכת החשמל ברצועה. תחילה ביקשה חח"י מממשלת ישראל לקזז עבורה את הכספים ממה שמועבר לרשות במסגרת ההסכמים הכלכליים. ונענתה בשלילה. נטען כי מדינת ישראל מחויבת בילאטרלית מול אש"פ, וכי אינה יכולה לשמש כמסלקה עבור צד עסקי ג'. מצד שני, נאסר על הפסקת האספקה הסדירה לצרכן העזתי הקולקטיבי. זאת במסגרת היות חח"י חברה ממשלתית הכפופה גם לשיקולי מדיניות.
ב. ככל אירגון כלכלי יש לחברת החשמל אינטרס ברור למקסם רווחים. אך מכיוון שהיא תחת רגולציה כפולה ומשולשת - יש לה שיטות משלה לתבוע העלאות תעריפים. בעיית אי-התשלום הכרוני של עזה שימשה כמנוף לדרישה כזאת. אי-שם בשנות ה-90 למאה הקודמת זה הצליח להם. כלומר, הרשויות הכירו בבעיה ואישרו פיצוי הולם דרך ייקור המחיר לקוט"ש בכ-4%. לכאורה זה היה אמור לפתור את כל העניין לדורות (שכן, המחיר החדש גילם בתוכו את הגירעון במזומנים החסרים תמיד עקב אי-תשלום החשמל לעזתים). בפועל, חח"י המשיכה לשלוח חשבונות, והרשות המשיכה בהתעלמות מהם.
ג. כן, חברת החשמל, ככל אירגון כלכלי, מנסה כל העת לאכול הכריך מכל הקצוות וגם לטעון שהיא רעבה מאוד. התעלולים שלהם לא קשורים לעובדה שהפלשתינאים נמנעים מתשלום עבור אספקת החשמל.
ד. המוס הגולמי קיים באייל מזה כמה שנים (עם הפסקות).
ה. מעולם לא הצגתי נתון שלא מעוגן בעובדות (לפחות לפי מה שידוע לי, ובתום לב). מעולם לא הופרך נתון שמסרתי.
ו. אף פעם לא הייתי עידן.
ז. מכיוון שאני חש גועל מסוים מעצם העיסוק באישי ע"ח העניין, אמנע ממגע עם אלמוני האייל הפועים ובוטשים לכיווני במסתרי אפלת הווייתם.
ח. מוזר בעיני, אף חולני במקצת, הנסיון העיקש של מקצת ישראלים לריב כל העת עם המציאות הקודרת האופפת את טיב השכנים הערבים.
|
|