 |
תודה, שמעון, על תגובתך.
"השירים, כדרכם, אינם מגלים/ אלא את הניתן לגלות במילים" (דוד אבידן, מתוך "ייפוי כוח").
המושג "התחברות" והאנלוגיה שאתה עושה עם שירה וחיים או שירה ובני אדם לא בדיוק מחוורת לי לעומקה. מכל מקום, אם נרמז בדבריך שאוליי הזרות שלי לעולם של חוויה דתית גורם לחוסר ה"התחברות" שלי, היה סמוך ובטוח שזה לא זה. השירה, לטעמי, איננה עולם מלא, בני אדם וחייהם - כן. יצירה, בסופו של דבר, אומרת את מה ש"ניתן לגלות במילים", זה הרבה מאד, אבל לא הכול. בתוך הצומת החווייתי, שאנחנו קוראים לו "אדם" יש עולמות רבים, קל וחומר - אם אותו אדם קשוב לדברים שמעל העולם, עד שמי שמים העליונים. מה שנראה לי, וזה מעבר לכל ניתוח צורני, נקודת הכשל של השירים הוא הניסיון לתת ביטוי לאיזו חוויה גדולה ממה שמילים מסוגלות לבטא. אתה, שמעון, מן המקום שלך, מן המציאות הקונקרטית שלך - נעדר כאן, אם לא נעלם ממש בתוך איזה ניסיון להעפיל במדרגות של חוויה סוחפת כול. הזכירו כאן את שירה של רחל "התשמע קולי" באנלוגיה. שים לב, שבשירהּ יש נמען ברור, יש קול דוברת ברור, יש סיטואציה שירית והתפתחות שירית בין בית ראשון לשני. לא שצריך לצפות משיר שלך אותם מרכיבים, אבל בהחלט אפשר, למצער, לבקש משהו שיגרום לנו הקוראים להיעגן בנקודה אישית אצלך.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש