|
אני מתפלא עליך. מה פירוש "לחטוף את מורנייה ולהביאו למשפט בישראל"? גם אם נתעלם מהקשיים הטכניים (אחרי הכל ראינו ב"משימה בלתי אפשרית 3" שניתן להתגבר עליהם) הרי זה אקט תוקפני המחייב פגיעה בריבונות של לבנון, סוריה או מדינה אחרת. אחרי אקט בוגדני כזה אי אפשר לצפות שמי מאויבינו יסמוך על המילה שלנו באלפי השנים הקרובות. אמנם הסכמי השלום שלנו עם מצריים וירדן מעידים, כביכול, על עמידתנו בהסכמים, אבל בטוחני שאיציק ש. יסביר לך חיש קל שזאת רק מראית עין ובעצם הכל מזימה ציונית שנועדה לרצות את הפלג המתון בקהילת חסידי סאטמר, ותוך מאה או מאתיים שנה כל הסכמי השלום האלה יופרו על ידינו, ולראיה: בארוחת בוקר עם שרון התעטש האדון וייסגלאס בדיוק (!) כשנאמרה המילה שלום, וגם הזמין ביצה מקושקשת וסלט. תפסת את זה? שלום, קשקוש - טוב, כאמור איציק יסביר את זה טוב ממני, הוא המומחה המקומי בעשיית סלט וקשקושים.
אלמלא היינו שבויים בקונספציות בטחוניסטיות שאבד עליהן הכלח היינו מבינים מזמן שהפתרון פשוט וקל: כל שהיה עלינו לעשות הוא לפנות ללבנון בבקשת הסגרה. לחילופין, יכולנו להעביר להם את החומר המרשיע שיש בידינו והם ודאי היו מעמידים אותו לדין בעצמם. החסרון היחיד של הרעיון הזה הוא שהשלטונות הלבנוניים היו עלולים להטיל עליו עונש מוות, וזה לא משהו שהיינו רוצים שיקרה, שהרי אנו בני תרבות. אי לכך, הדבר הנכון היה שאת ההגנה המשפטית לאדון מורנייה היתה מספקת מדינת ישראל עצמה, בהיותה נושאת באחריות שילוחית להעמדתו לדין. אביגדור פלדמן היה מוציא אותו בחמש שנים לכל היותר, ואחריהן הוא1 היה יכול לשוב ולעסוק במלאכת הקודש של מחיקת הסרטן הציוני מהמרחב. __________ 1- מורנייה. אני לא משוגע להתעסק עם פלדמן.
|
|