 |
אכן עמית ולא נחשון.
בתגובה 471672 סייגתי פעמיים, גם במשפט: "...הזוגות ההומוסקסואלים לא חובקים עולל בחיקם, כמקובל במקרים רבים אחרים, אלא מאמצים - *אל ליבם ואל ביתם*, *אם לא כאקט רשמי* - נערים שסולקו מבתיהם כאשר הוריהם גילו שהם הומוסקסואלים", וגם בהערה בסוף: "פרטי הסידור המשפטי שנקבע בעניינם, לבסוף, אינם ידועים לי". כוונת התגובה לא היתה להשתתף בויכוח על שאלת סמכותו של בית המשפט אלא לומר משהו על מאפיין מסויים באימוץ (לא הרשמי - המעשי!) המקובל אצל זוגות גברים הומוסקסואלים, לעומת אימוץ אצל כלל אוכלוסיית המאמצים, שהוא בד"כ אימוץ תינוקות.
יוסי מצא מחסה אצל הזוג אבן-קמה כאשר היה מבוגר יחסית, קרוב מדי לגיל הגיוס, ולא היה טעם להתחיל בתהליכי אימוץ גם לו היה הדבר מקובל ואפשרי אז - והוא היה עדיין לא מקובל ובלתי אפשרי. מדובר בשנת 1995, 10 שנים לפני פס"ד ירוס-חקק שפתח את הפתח בנושא האימוץ לזוגות חד-מיניים.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש