 |
אפשר להמשיך באנלוגיה אבל אסור לשכוח שזו אנלוגיה. טווח הזמן של הטיפול בגוף שלך קטן הרבה (נראה סופי) לעומת טווח הזמן של מאבקים לאומיים. ככה ש"מספר קטן של ימים" אנחנו ממשילים לעשרות, אולי מאות, שנים. הבעיה היא שיצורים כמונו, שחיים רק עשרות שנים, מתקשים לעשות שיקולי עלות/תועלת בטווחים שהם ארוכים בהרבה מחייהם.
כאן מדובר במאבק לאומי (לא פרטי). אתה יכול להגיד שאין בזה טעם בכלל ואז כל השיקולים הם ברמת הפרט - בין ארוחת בוקר אחת לחיים של בנאדם אחד. במיקרה כזה, ייתכן שחיסול של מחבל פה מחבל שם זה ביזבוז זמן. אבל אם אתה מאמין במאבק לאומי (או נשחף לתוכו), צריך לעשות את המאזן לא בכל "מספר קטן של ימים" אלא בכל "מספר קטן של דורות". ולראות אם אתה מנצח (במקרה שלנו זה מתקרב לשלום) או מפסיד. אני חושב שב60 שנה של חיסולים התקדמנו. אבל דבר איתי בעוד 600.
כלומר, כמו שאתה לא שואל מה השפעת ארוחה אחת על החיים שלך אלא מה יקרה להם אם תפסיק לגמרי לאכול, כך עליך לשאול, לא מה יקרה אם תוותר על חיסול אחד, אלא מה יקרה (למאבק הלאומי) אם תפסיק לפגוע באוייבך. יש שאומרים שאם נפסיק להכות את אויבינו הם יפסיקו לכות בנו. לצערי אני חושב שהם טועים. אני חושב שכאשר אומה מפסיקה *לגמרי* להכות את אויביה, קורה לה מה שקורה לבנאדם שמפסיק *לגמרי* לאכול. בגלל זה עליה למזער את מספר האויבים שלה בשתי שיטות: (א) לעשות ככל האפשר כדי להשלים איתם. (ב) כשאי אפשר להשלים איתם, עליה להרוג אותם.
---
אגב, הפסקת אש זה לא ראייה לטווח רחוק - זה כמו דיאטה. אם לא נזהרים אז משמינים שוב, ואפילו יותר.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש