|
||||
|
||||
החינוך לא סיפקה לי. חסר לי ידע בקלאסיקות. ידע בפילוסופיה. ידע בפסיכולוגיה. עוד הרבה ידע בהרבה תחומים, רובם הומניים. אבל בלשנות? היחידה היחידה שלמדתי עד ובתיכון לא הועילה לי בדבר. במה שונים חיי מי שיודע איזה דגש הוא אומר ב-פ' שנמצאת בתחילת מילה? איזה מטען ערכי נוסף שורר אצל מי שמזהה את השוא כנח, או את הפתח כחטוף? לא תודה. תנו לי (או לילדי) עוד לימודים הומניים, אבל תורידו מעלינו את העול של למידת כללים מתים לשפה חיה. העברית היא שפה כל כך יפה - למה להשניא אותה בזוטות? |
|
||||
|
||||
זה נראה לי לא הגיוני שמישהו דובר עברית לא ידע מה המשמעות של הסימנים שבכל זאת מופיעים פה ושם ליד האותיות (אתה מכיר מישהו שכל חייו לא נתקל בניקוד?) הכללים האלו בהחלט לא מתים; למרות זאת, אני מסכים איתך שאין צורך בידיעה מקיפה שלהם, ואפשר בהחלט לדבר עליהם במסגרת של שניים-שלושה שיעורים, ובטח שלא צריך להיבחן עליהם (מישהו זוכר חודשיים אחרי כיתה י' מתי שמים סגול ומתי צירה?) |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |