|
וגם לו יהי חינוך אליטיסטי. למה הילד העברי צריך ללמוד מגיל רך את טניסון? למה הוא חשוב? לקבל מושג מה על דאנטה ועל צ'וסר, ניחא, אבל טניסון? למה מה? האנגלים יעלו על דעתם ללמד בבתי הספר המובחרים שלהם את יהודה הלוי או את ביאליק?
אני נטפל לטניסון רק כדוגמה. גם לונגפלו לא צריך לעניין במיוחד את הנוער העברי, יש לו עוד המון שירה להכיר לפני כן (ולו גם שירה שאינה כולה עברית). ואם נעבור להיסטוריה, מה פתאום מומזן? אמנם הוא הסטוריון חשוב למתמחים בהיסטוריוגרפיה, אבל אפילו באוניברסיטה, רק מי שמתעמק בתחום זה סביר שיערוך הכרות עם כתביו. ולא חסרות דוגמאות נוספות כאלה במאמר.
אני בעד הכרות עם כתבים קלאסיים ומצדד בתזה שהעלה בלום בספרו החשוב "דלדולה של הרוח באמריקה" (הוא טוען שצרות האופקים של האמריקנים נובעת מניתוק מגע עם כתבים קלאסיים), אך מכאן ועד טניסון לנוער העברי עדיין רחוקה הדרך.
דובי הדגיש, ולדעתי בצדק, שראשית חוכמה יש ללמד קריאה ביקורתית. אם לצורך התרגיל משתמשים בטקסט של אדמונד ברק, אין לי בעייה עקרונית עם זה (אם כי זה תרגיל קשה מדי למי שאינו מכיר היטב את תקופתו). אם במסגרת לימודי ההיסטוריה או המחשבה המדינית מביאים קטעים נבחרים מספרו של ברק "הרהורים על המהפכה בצרפת" (1790) כדי ללמוד על השקפתה של השמרנות האירופית על המהפיכה, עשוי הדבר להעשיר את התלמידים האליטיסטים בשיעורי ההיסטוריה... אבל בשלב זה אני מתחיל לשאול את עצמי אם תלמידיו של קציר לומדים בתיכון או נמצאים בשלבים האחרונים במסלול הישיר לדוקטורט.
ויש לזכור שעליהם עוד להתמודד עם מקצועות בתחומים אחרים, כמו ביולוגיה, פיזיקה, מתמטיקה וכו'. ולא סתם פיזיקה אלא תוך התעמקות ב"פרינקיפיה מתמטיקה" של ניוטון, ספר שלהערכתי רק בודדים מכל חכמי האתר שלומדים בטכניון עיינו בו (וזה לא נראה כמו סירס-זימנסקי). ובקצרה, דומני, שאפילו אנשי האשכולות של תקופת הרנסאנס, היו מרימים ידיים נוכח המטלה שמר קציר רוצה להעמיס על כתפי הנוער העברי האליטיסטי.
|
|