בתשובה לאפופידס, 04/02/08 17:13
 |
|
 |
||
|
||||
 |
יכול להיות שאפשר לראות בזה תשובה מסוימת למי שרוצה להפציץ את עזה עוד ועוד. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
טענה מעניינת - האם תוכל להתייחס להביא מספרים התומכים בכך? כלומר, האם אתה חולק על הנתון החד-משמעי אליו התייחסתי בפסקה השנייה של תגובה 469071 שהוא שכל הפתרונות לבעיית האלימות הפלשתינית נכשלו באופן מלא - למעט האמצעים הצבאיים שהצלחתם עד כה גבוהה ביותר? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין לי מושג בכמה קילו סוכריות מדובר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז עכשיו אני מבין שזה מן בדיחה שכזו שכוונה למטרה הלא נכונה - בדיחות אני אף פעם לא הבנתי ובכלל כל עניין ההומור תמיד נראה לי קצת לא רציני. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא בדיחה, אם כי לא חשבתי על הנושא לעומק. משום מה התמונה של חלוקת הסוכריות העלתה אצלי אסוציאציה למחצית אימרתו של צ'רצ'יל ''בתבוסה, התרסה.'' לפני שנה או שנתיים פורסם כאן מאמר שלי שעסק בתגובות שלנו למוות. הרעיון הבסיסי הוא שהאדם הוא החיה היחידה שמבינה מה זה מוות, ומבינה שהיא עצמה עתידה למות. הידיעה הזו גורמת לה לאימה קיומית פנימית, שלא באה לידי ביטוי מודע ביום יום. אחת הדרכים להתמודדות עם האימה הזו היא האחזות במשהו קונקרטי חברתי, לדעת שאתה חלק מחברה ותרבות מסוימת, כך שאולי הרעיון שהחברה תשרוד אחריך יכולה להקל אל רגש האימה שלך. אני בטוח שניתקלת בתופעות שממחישות את זה, בנוסף לזה שהתופעה הודגמה ברחבי העולם. כך שהמוות גורם לאנשים להתקבץ סביב הסמלים החברתיים והתרבותיים שלהם, (פתאום ישראלים בחו''ל מרגישים צביטה של יידישקייט), ואפילו הפלא ופלא לגלות כבוד גדול יותר לסמלים תרבותיים שלא בהכרח הם הסמלים שלהם (כמו כאלו שהיססו אם להישתמש בפסל ישו בתור פטיש אחרי שהם נחשפו למחשבות על מוות). דבר נוסף שקורא בחשיפה למוות הוא שהפער התפיסתי בין התרבות שלך לתרבות האחרת גובר. אנחנו טובים, חזקים, יפים ונאורים, הם ברברים וחיות בעלי תרבות פרימיטיבית ומגוחכת. אז נוקטים בכל מני צעדים שמחזקים את הראיה הזו, למשל חלוקת סוכריות מצד אחד, ומצד שני יחוסים תת-אנושיים או לא-אנושיים למתנגדים ולאויבים. כך למשל הם חסרי רגישות, אטומים, עדר, פרעושים, ללא חיי נפש משמעותיים, וכו', דבר שמגביר את היכולת שלך לפגוע בהם בלי לזעזע נורמות אנושיות ותרבותיות בהן אתה מחזיק. המחשבה שמה שצריך לעשות בעזה זאת מכה אחת גדולה, או סידרת מכות הולכת וגוברת נעוצה אולי באיזו מחשבה ליברלית-רציונלית שלא לוקחת בחשבון מנגנונים חברתיים ורגשיים שהשפעתם מרובה (אולי מרובה ביותר) על חיינו. אני מניח שאתה לא שואף להשטח את כל רצועת עזה, קרי להפוך אותה ואת תושביה לאבק ואפר. אם כך, בכל צעד אלים פחות מזה, אתה אולי צריך לקחת בחשבון את ''כאשר יענו אותם כם ירבה וכן יפרוץ.'' |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה אתה טוען, שצריך או לשטח אותם לגמרי או לא לעשות כלום, מפני שכל דבר באמצע רק יחמיר את המצב?? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קראתי את דיון 2517 אז וקראתי אותו עתה שוב והוא עורר בי מחשבות שונות. לגבי תגובתך זו: איני בטוח שהבנתי את הפסקה השלישית (עם הסוכריות). מה נטען שם על הפלשתינאים ומה על הישראלים? או שמא עוסקת היא בתגובתי לעיל? לגבי הפסקה הרביעית, שוב - האם יש לך טענה קונקרטית כדוגמת "מכה צבאית לא תחסל את כל הטירור מעזה ולכן יש להמנע ממנה"? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן נראה שהחמאס יודע לנצל את המצב ולהתחזק בעקבות כל אותם צעדי ביניים. הוא נתפש כמיטיב בעיני האוכלוסיה המקומית, בעוד ישראל נתפשת כישות המתאכזרת אליה ללא סיבה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הבנתי לאן אתה חותר. זה מפתיע שהחמאס מחלקים פרחים וסוכריות ברחוב? ברור מאד מה הם מנסים ליצור בכך. האם אנחנו מצפים שהאנשים ברחוב יאמרו "לא תודה, אני מרגיש לא נכון מצפונית לאכול את הסוכריות האלו" |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לשאלותיך הספציפיות: לא. כן. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |