בתשובה ליובל, 03/02/08 23:20
 |
|
 |
||
|
||||
 |
למה לא היית אומר משהו דומה לגבי מלך השווארמה ביחס לאהרוני? |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מה הופך את מי שמעדיף את האמנות הלא נכונה (רם אורן על המלט) למטומטם, ולמה אותו הטיעון לא תקף לגבי אוכל? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפשר להנות מספר גם כיצירת אמנות וגם כבידור. זה שאתה נהנה יותר מרם אורן מאשר משייקספיר לא בהכרח מצביע על טמטום, אבל אם אתה חושב שהערך האמנותי של הראשון עולה על זה של השני אז אתה בהחלט מטומטם. אני אוהב מאוד את "מת לחיות". מן הסתם לא בתור אמנות; אני פשוט עושה סוויץ' בראש ונהנה במקום לחפש מוטיבים. מאוכל לא נהנים כיצירת אמנות נטו מפני שבלוטות הטעם מעורבות וההנאה היא לא רק "אסתטית". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפרוטוקול - אף פעם לא קראתי שום דבר של רם אורן, ואני אפילו לא מסוגל לנקוב בשם של ספר שלו מבלי להתייעץ בגוגל. (כלומר, אין לי שום דבר נגדו או בעדו.) קראתי בהודעה שלך את המילה "אומנות" כמה פעמים, אבל לא קראתי הסבר להבדל בינה לבין אוכל. אתה כנראה מניח שזה ברור מאליו. הרשה לי בבקשה להעמיד את ההנחה הזאת למבחן, כי סביר מאוד, לדעתי, שאנחנו מפספסים כאן תובנה או שתיים בגלל דיעות קדומות. אז הרחב בבקשה למעני על ההבדלים. אחר כך, אם ישאר לך זמן וחשק, הייתי רוצה גם שתסביר לי למה הערך האמנותי של יצירות הוא אוניברסלי, ולא יכול להיות שונה בהתאם ל-species של המתבונן, לתרבות שממנה הוא מגיע, ובסופו של תהליך גם להיות שונה לגמרי, ולא בשל טמטום, בין פרט אחד לאינדיבידואל שני מאותה חברה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אוכל יכול להיות אמנות אבל מאוכל יש הנאה מיידית בבלוטות הטעם שהיא דבר פיזי נטו, ששקולה נניח להנאה שיש בלשכב על מזרן מגניב ולא מזרן קפיצים מעפן. הערך של אוכל כאמנות הוא נושא מעניין שאפשר לדון עליו פעם אחרת (או בפתיל אחר). הספרים של רם אורן הם אמנות אבל הם לא אמנות טובה. יש מידות מקובלות שלפיהן אנחנו שופטים יצירת אמנות, והן כוללות בד"כ את הערך האסתטי שלה, את המקוריות שלה, את היכולת שלה להישאר רלוונטית לאורך זמן, את הרווח מצד הצופה/קורא בצפייה/קריאה חוזרת, וכו'. בעוד שרם אורן מבסס את הכתיבה שלו על קלישאות (פעם אחת קראתי את הפסקה הראשונה בספר שלו וזה פשוט לא יאומן), ובמקום ליצור עולם חדש מנסה לגרום לקורא לקחת את עולם המושגים שלו ולהכיל אותו בספר; בעוד שהוא משתמש בשטיקים זולים של טנבולות, יוצר דמויות שהן רק שמות על הנייר ונטולות אופי, לא בוחן לעומק שום קונפליקט, וכו' וכו', שייקספיר הוא טוב; טוב מספיק כדי שאנשים שלומדים את המחזות שלו כל חייהם יגלו בהם כל פעם משהו חדש. מה לעשות, אי אפשר להוכיח את זה. אבל גם אי אפשר להוכיח שהפוגות של באך יותר יפות מ"עכשיו הלב פצוע" או ש, אנאערף, הטאג' מהאל יותר יפה מגוש של חרא. אני לא בקיא כל כך בתאוריות לגבי הערכה אסתטית. זו אמירה נכונה לגבי רוב היצירות שמחזיקים מהן שהן גם נושאות רעיונות ושאפשר ללמוד מהן או שהן מרגשות, אבל בסופו של דבר מאסתטיקה נהנים באופן אבסטרקטי. זה כן דבר סובייקטיבי בסופו של דבר, אבל בנוגע לתרבות זו טענה מוזרה כי עובדה שאנשים מתרבויות שונות נהנים מאמנויות מתרבויות שונות אחרי שהם "מתאקלמים"; לגבי SPECIES זו באמת שאלה מעניינת. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |